כששערי השמיים פתוחים…


הבוקר (א' של ראש השנה)
קמתי מלאת מוטיבציה ללכת לבית הכנסת
לא, אני לא דתייה, חילונית לגמרי,
אבל פעמיים בשנה "זה תופס אותי".
אולי זה הקול היהודי הפנימי, 
אולי הקול שרוצה שתפילותיו יישמעו,
ואולי זה הקול של הילדה 
שנזכרת בידיים של סבא זאב שחיבקו אותי בזמן שמיעת השופר יחד.

כשהגעתי ופתחתי את דלת עזרת הנשים,
חשכו עיני. 
בתוך רגע נזכרתי למה הסצנה הכל כך מוכרת הזו עושה לי לא נוח בבטן.
מילא עניין ההפרדה בין הנשים לגברים (שגם איתו לא פשוט לי),
אבל גודל עזרת הנשים היה קטן מחדר המקלחת שלנו, 
וכמובן גם מוסתר באופן שלא ניתן לראות דבר 
מהסצנה היהודית שכל כך חשקתי לראות.

הרגשתי את ליבי צונח, 
ויחד איתו מצב הרוח ומוטיבצית הבוקר שלי נעלמים.
תוסיפו לזה את הנשים הנוספות שעמדו שם וקיטרו,
על החום, על הרעש, על הילדים.
תוסיפו את הילדים המתוקים שלי,
שממש כרגע נהיה "הכי רעבים בעולם" כי "ממש מזמן לא אכלנו"

והנה סצנה מוכרת ואופיינית לדרך שבה המוטיבציה שלנו נעלמת בין רגע.
בין אם קמנו איתה או לא,
לעיתים אלו דברים קטנים או גדולים,
אנשים קרובים או זרים,
שברגע אחד או מעשה אחד, גורמים למוטיבציה שלנו לצנוח.

או לפחות כך זה נדמה. 
נדמה לנו, שלכל העולם יש יכולת להשפיע על המוטיבציה שלנו.
והאמת היא – שאם רק נבחר,
היחידים שישפיעו עליה יהיו אנחנו.

הטריק הוא להיות ער ומודע למצב
ולעשות בחירה – מה אתה רוצה שיקרה למוטיבציה באותו הרגע.

לקח לי בדיוק שניה לעצור.
להזכיר לעצמי את ה"ביג-למה" שהניע אותי לשם הבוקר,
ולחזור ולהתפקס עליו.

נכון היה חם.
נכון, גם היה צפוף ורועש.
נכון, חיכינו הרבה יותר זמן ממה שצפינו,
וכן, גם חזרנו רעבים.

אבל – כשיש לי ביג-למה, כך השאר זה כבר רק הפרטים הקטנים….
והצמרמורת שעברה בי לשמע תקיעות השופר,
הידיעה הפנימית ששערי שמיים פתוחים ויש מי ששומע ושומר,
זכרון הילדות הקסום והרוח היהודית שפעמה בעוצמה בליבי,
כל אלה היו שווים את הכל.

מאחלת לכולנו,
שקול תפילותנו יישמע 
ושנזכה להגשים כל מה שרק נחפוץ בו!

בברכת חג שמח ושנה מופלאה!
יונית


תגובות

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

8 תגובות בנושא כששערי השמיים פתוחים…

  1. מאת דליה חזון‏:

    הי יונית, מה שעבר הכי חזק בסיפור הזה- זה הגעגוע לסבא,לילדות,לאמונה -לעידן התמימות. הכמיהה לחוות שוב את הזכרונות היפים האלו-היתה כה חזקה שהצליחה להדוף את פני המציאות המכוערת ולדחוק הצידה ולו לרגע קט – את ההתפכחות 🙂
    שתהא לך שנה נפלאה, שתמשיכי להגשים את יעודך ושתהיי תמיד מוקפת באהבה.
    דליה חזון.

    • מאת יונית ורבר‏:

      דליה יקרה. את כל כך צודקת 🙂
      מאחלת לך ולמשפחתך שנה נפלאה מלאה ריקודים ושמחה 🙂

  2. מאת פרח‏:

    התרגשתי מאד לקרוא!
    אהבתי את החיבור בין כל הדורות,
    אהבתי את ההשתייכות לעם הנפלא שלנו!!

    בהחלט זמנים מדהימים!
    לא סתם הם נקראים "עת רצון"
    זמן לברר את הרצון האישי שלנו ולבקש!!
    לראות איך כל משפחה ומשפחה היא יחידה מדהימה!!
    זמן להרגיש איך עם ישראל חי! וכולנו מתאמצים בשביל שנחייה כאן באחדות
    (נכון שיש מי שיציג תמונה אחרת – בתוכנו כולנו רוצים שלום בין האחים!!)

    שנה טובה ומתוקה!
    ותודה רבה על התכנים מלאי תוכן ומעוררי השראה!

  3. מאת batsheva‏:

    ראשית, התרגשתי לקרא. שנית – אני מציעה לך לחפש בית כנסת עם עזרת נשים מכובדת ומכבדת. יש כאלה (אורתודוכסיים).
    חתימה טובה ותודה רבה על המילים שלך שתמיד ממלאים אותי מוטיבציה.

  4. מאת נעמי‏:

    מבית הכנסת יש לי בהחלט זכרונות ילדות מתוקים עם סבא וסבתא בחגים 🙂
    שנה טובה ונשיקות!

    • מאת יונית ורבר‏:

      שנה נפלאה גם לכם!
      מאחלת לכולנו שנדע ליצור לילדים ולנכדים שלנו זכרונות מרגשים לפחות כמו אלה שאנחנו חווינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*