לא פעם בחיי אמרו לי  – “אם לא תתמידי במעשייך – לא תצליחי”.
כשרציתי בכיתה י' לעזוב את לימודי 5 יחידות בכימיה, אמרה אימי את כל שיכלה על מנת שאתמיד ואלמד מקצוע זה.
היא רצתה מן הסתם שאצליח…
גם כשסיימתי בהצטיינות את לימודי ההנדסה ותואר שני בניהול מערכות מידע ופתאום חשבתי גם על כיוונים חדשים ואחרים לגמרי, נשאלתי לא פעם – מה, לא תתמידי במה שאת עושה? הרי את מהנדסת מעולה. איך תצליחי אם לא תתמידי?
ויליאם פיבר אמר: “נראה שההצלחה היא במידה רבה ההתמדה במעשה, אחרי שהאחרים כבר הרפו”.
ואכן – התמדה היא ערך חשוב ומוביל בדרך להגשמת יעדים ומטרות. הדבר בולט מאוד אצל ספורטאים. ספורטאי, כישרוני ככל שיהיה, ללא התמדה ואימונים חוזרים ונשנים, לא ישיג את מטרותיו.
אך בנקודה זו, ברצוני להעלות שאלה –
האם התמדה מספיקה?
האם מספיק להתמיד בעשייה על מנת להצליח?
הייתכן מצב שבו התמדה מזיקה ואף הרסנית?
ובכן,
לא מזמן פגשתי את כוחה ההרסני של התמדה בעשייה.
בוקר אחד, החל גרוני לכאוב והאף לנזול. אמרתי לעצמי – חרוצה שכמוני בעלת התמדה יתרה, ששואפת להצלחה,
לא תרשה למעט נזלת לעמוד בינה לבין העשייה שהציבה לעצמה … והמשכתי.
למחרת – גם הראש כבר כאב. אקמול אחד והמשכתי לעבוד…  הרי אני מתמידה בעשייה.
ביום השלישי החום כבר עלה ומהר מאוד הבנתי שאופציית היציאה מהמיטה אינה רלוונטית יותר.
הגוף הכריע. אותה התמדה בעשייה נעלמה כלא הייתה.
מיד חששתי שהנה, גם ההצלחה נמוגה לה…
לאחר התאוששות, עצרתי ושאלתי את עצמי – מה הייתי צריכה לעשות? האם הייתי צריכה להתמיד בעשייה (כפי שטוען פיבר), או שמא דווקא לעצור, להחזיר לעצמי כוחות לפני שהמחלה תגבר ורק אז להמשיך בדרכי להצלחה?
האם עצירה בהכרח מבטלת את ההתמדה ואיתה גם את ההצלחה?
ומה עם מקרים בהם העשייה אינה נכונה עבורנו?  האם גם אז התמדה בעשייה תביא אותנו להצלחה?
למשל במקרים בהם הדרך שבה שאנו פועלים אינה מקדמת אותנו לכיוון ההצלחה או יותר מכך –
אולי ההצלחה שאליה אנו מתקדמים אינה ההצלחה הנכונה עבורנו?
נכון, אז הייתי מהנדסת ומנהלת מצוינת, ואם רק הייתי מתמידה – הייתי יכולה להגיע להצלחה כבירה.
אך האם זוהי ההצלחה שרציתי? (זוכרים את ההגשמה עליה דיברתי בעבר?) אולי דווקא עצם זה שעצרתי מעשייתי כמהנדסת, ובדקתי מה נכון עבורי ושיניתי את עשייתי לחלוטין – אולי דווקא היא זו שהביאה אותי למקום הכל כך מוצלח ונכון עבורי בו אני נמצאת היום…
לפעמים, כשאנו לא משיגים את מטרותינו, אנו אומרים שויתרנו לעצמנו.
לעיתים אף מאשימים ומכנים עצמנו בשמות כגון פחדן או עצלנית.
האם זה הוא באמת המצב, או שייתכן שבסתר ליבנו פשוט הבנו שהכיוון הוא אינו הכיוון הנכון עבורנו…?
בספרי “פשוט להצליח” ציטטתי את משפטו של תומאס פ. בקסטון שאמר :
“עם כשרון רגיל ועם התמדה בלתי רגילה, אפשר להשיג כל דבר“.
ומהו אותו “כשרון רגיל”?
זוהי היכולת הקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו לחפש ולמצוא מהו הכיוון הנכון עבורו,
מהי ההצלחה הנכונה עבורו, ולוודא שמחיר ההתמדה אינו עולה על רווחי ההצלחה.
כשנדע מהו הכיוון הנכון לנו – ההתמדה לשם כבר תתרחש מאליה מעצם התשוקה שנרגיש…
ואיתה כמובן תבוא גם ההצלחה ורווחיה.
ועכשיו אליכם:
נסו לבדוק האם קיימים תחומים בחייכם בהם אינכם מצליחים להשיג את מטרותיכם.
1. בדקו האם הדבר נובע מחוסר התמדה. במידה וכך הדבר:
2. שאלו עצמכם – מהו המקור לאותו חוסר התמדה – האם זוהי עצלנות או פחד, או שמא זיהיתם שהכיוון אינו נכון עבורכם.
3. במידה והכיוון הוא נכון והשגת המטרות חשובה לכם – בחרו לחזור עוד היום לאותה עשייה שהזנחתם
    (מבלי לשפוט את עצמכם על העצירה שעשיתם).
4. במידה והכיוון אינו נכון – חשבו מהו הכיוון החדש והנכון עבורכם – זה המעורר בכם מוטיבציה ורצון להתמיד,
    הגדירו מהי העשייה הנכונה וצאו לדרך החדשה.
במידה ונתקלתם בקושי, אתם מוזמנים להרים טלפון ולקבוע פגישה.
אשמח לעזור לכם להגדיר את הכיוון הנכון עבורכם ואת הדרך להשגתו.
בברכת הצלחה והתמדה בעשייה הנכונה!
יונית