יציאה מאיזון והשפעתה על קו ההצלחה שלנו

קו ההצלחה הוא קו וירטואלי הממוקם על ציר הזמן. הוא מתחיל ברגע שאנו בוחרים להצליח בחיים וממשיך כל עוד אנחנו בוחרים להישאר עליו. על קו ההצלחה מצויים על פניו (ובהמשך תבינו למה אני משתמשת במונח "על פניו") שני סוגים של תוצאות. תוצאה מסוג "כן" (חיובית) ותוצאה מסוג "לא" (שלילית). אירוע/חוויה/תוצאה שמרגישים לי כהצלחה – אסמן כ"כן" ואת האחרים אסמן כ"לא".
כל דבר אחר (כדוגמת "אולי", "נראה", וכו') אינו מוצא את ביטויו על קו ההצלחה. למשל אם אני יוזמת שיחה בנושא מסוים ורוצה לקבל הסכמה של הצד השני, אם יאמר לי "אני אחשוב על זה" – מבחינתי אינני יודעת מה למקם על קו ההצלחה "כן" או "לא" ולכן כל עוד לא אקבל את אחת משתי התשובות הנ"ל, לא אוכל לקטלג את החוויה ולמקמה על ציר ההצלחה.
ולמה חשוב למקם כל חוויה על קו ההצלחה? פשוט כדי שנוכל ללמוד ממנה, להפיק לקחים ולהתקדם הלאה.

פעמים רבות  אנו שבויים במחשבה ש"מה שהיה הוא שיהיה". אם עד היום לא הצלחתי, אז כנראה שזה גם מה שיקרה בעתיד. למשל בחיפוש אחר זוגיות: "אם עד היום פגשתי רק בני זוג שלא התאימו לי, למה שזה ישתנה פתאום?" ולאן אמונה זו מובילה? – למשל לפשרה על חיי אהבה – חיים עם בן זוג שאינו מתאים לנו או במקרים אחרים אפילו לויתור על חיי אהבה.

פעמים אחרות, אנו נמצאים דווקא ברצף של הצלחות והדברים מתקדמים לשביעות רצוננו, אך משהו קורה והאיזון מופר. זה יכול להיות דבר פנימי או חיצוני לנו. למשל: אדם שנמצא בתהליך של הורדה במשקל. במשך מספר ימים הוא מקפיד ומצליח לשמור, ואז מגיע ערב שישי והוא מוזמן למסיבה. במסיבה, הוא מנהל דיאלוג עם עוגת השוקולד החמה שהוגשה לשולחן, וזו בערמומיות ובחושניות משכנעת אותו לאכול – לא רק חתיכה אחת אלא שתיים. גדולות… ועם קצפת….ודובדבנים…

אותו אדם, בעודו אוכל את העוגה כבר מתייסר על כך ששבר את הדיאטה ועל כך שכל מה שעשה עד כה יורד לטימיון. והאמנם כך? מה יהיה נכון יותר – להמשיך ולהתייסר או לסיים את העוגה, ללחוש לעצמי באוזן – "הממ… היה טעים… מחר ממשיכים עם הדיאטה!". וכך גם לפעול?

וינסטון צ'רצ'יל  אמר ש"הצלחה פירושה לעבור מכישלון לכישלון מבלי לאבד התלהבות"… (אני באופן אישי הייתי מתדיינת איתו על המילה כשלון, אבל נעזוב את זה לרגע…) מה שחשוב לזכור זה ש: אדם שעסוק בהלקאה עצמית יתקשה להחזיר לעצמו את האיזון, ובהמשך לכך יתקשה להחזיר את עצמו לקו ההצלחה!

זוכרים את מה שנאמר לנו כילדים כשלמדנו לרכב על אופניים ונפלנו לא פעם? "הכי כדאי לעלות חזרה על האופניים וכמה שיותר מהר".  פעמים רבות תוצאה מסוג "לא" מורידה לנו את המוטיבציה וגרוע מכך עוצרת לנו את העשייה. אנו עסוקים בשאלות למה זה קרה, מתייסרים ומלקים עצמנו, במקום להבין שזוהי רק תוצאה אחת מני רבות ועל מנת שיחזרו תוצאות מסוג "כן" עלינו "לעלות חזרה על האופניים – וכמה שיותר מהר".

יותר מכך, לעיתים תוצאה שנראית לנו מסוג "לא" תתברר בהמשך כ"כן" גדול שכלל לא צפינו את השפעותיו. דוגמא פשוטה לכך היא אדם שמפוטר ממקום עבודתו בו עבד במשך שנים רבות והיה יחסית שבע רצון. הוא בטוח שזוהי תוצאה שלילית עבורו ואינו יודע מה יקרה מכאן והלאה. הוא מרגיש כי חייו יצאו מאיזון ואינו יודע כיצד ימצא עבודה חדשה, ועוד בתנאים שהיו לו… חולפים הימים ואותו אדם מוצא את עצמו במשרה חדשה, הרבה יותר מספקת והרבה יותר מתגמלת מזו שהייתה לו. אלמלא פוטר, סביר להניח שהיה נשאר באותו מקום עוד שנים רבות…

ומה המסקנות?

1. לעולם לא ניתן לדעת איזה "לא" יתברר בעתיד כ"כן" משמעותי.
2. אין טעם להיות עסוקים בהלקאה עצמית זה לא מקדם אותנו על קו ההצלחה.
3. יצאתם מאיזון/מאיפוס? לא קרה שום דבר!  קחו אויר והמשיכו הלאה. בחרו לעלות חזרה על קו ההצלחה.
דברים נפלאים מחכים לכם בהמשך.

אני רוצה להזמין אתכם לאמץ לחייכם את המשפט הבא:
"מה שצריך לקרות תמיד קורה, ומה שקורה הוא הטוב ביותר עבורי" 🙂

וכעת – האם אתם מזהים סיטואציה בחייכם בה יצאתם מאיזון?
נסו לבדוק מהו איזון עבורכם באותו התחום ומהי הפעולה המיידית הראשונה אותה תוכלו לעשות על מנת לחזור לאיזון ואיתו לעלות חזרה על קו ההצלחה.

בהצלחה ובהנאה .

יונית

תגובות

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*