אחד הכלים הראשונים והמשמעותיים שפגשתי בעולם האימון
הוא הכלי של מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה.
זו הסתכלות שמחלקת את ההתנהלות שלנו – 
לדואגת – במקום שבו אי אפשר להשפיע
או לפועלת – איפה שאתה כן יכול לשנות…
אתמול,
החלטנו שהיום נחגוג את סוף השנה של הילדים.
הזמנו מקום במסעדה
ותכננו ארוחת ערב שישי חגיגית עם כולם.
….

היום בצהרים,
כשפרסמו את שמו של החייל החטוף
מיד ידעתי ….
זה הבן של לאה – ד”ר לאה גולדין,
קולגה ותיקה ויקרה מהאקדמיה.

הבטן שלי התהפכה
וכל מה שרציתי היה לרוץ ולחבק אותה.
הסתובבתי בבית כמו אריה כלוא
שלא יודע רגע של שקט ושלווה.

הרגשתי איך מרגע לרגע אני שוקעת יותר ויותר למעגל של דאגה
למקום של חוסר אונים –
כי …. חשבתי שאני לא באמת יכולה לעזור ולהשפיע על המצב.
בטח לא עד שיידעו לאן הכאוס הזה הולך.

התחלתי להתלבט,
אולי לבטל את הארוחה הערב…
כי למי יש חשק לצאת לחגוג במצב כזה.
כשיש חטוף.
ועוד כשמכירים את המשפחה… הכאב הרי הופך למוחשי יותר.
…..

ההצלחה של הכלים האימוניים נמדדת לא ברגעי התיאוריה
אלא ברגעי האמת של החיים.
ביכולת שלך לשלוף את ההתנהלות הנכונה
מתוך ההבנה של הכלי והכוח המעצים שיש לו
על החיים שלך ושל הסובבים אותך.

וכך, בחרתי,
עם לא מעט מאמץ,
לצאת ממעגל הדאגה (לפחות חלקית)!
ולכוון את עצמי למקום של ההשפעה.

שאלתי את עצמי – מה אני יכולה לעשות למענה
ושלחתי לה את אהבתי בהודעת SMS…
את החיבוק הפיזי אתן בעוד כמה ימים.

שאלתי את עצמי – איפה עוד אני יכולה להשפיע
והתשובה הייתה מיידית –
במשפחה הגרעינית שלי.

לקחת את הילדים וללכת איתם לחגוג
כי הם ראויים לזה!
וכי שם אני יכולה להשפיע!
לייצר איתם רגעי אושר
ולנסות לשמר את התמימות שלהם כמה שרק אפשר.
כי מה אגיד להם אם אבחר לבטל ….?

אז יצאנו….

וחגגנו:
לחן – שסיים שנת שירות ועומד להתגייס לצה”ל.
לנופר – שסיימה שנת לימודים וצופים מוצלחת ועולה לי”ב.
ללחן – שסיים ח’ ובמקביל התחבר לתשוקה פנימית והפך לטכנאי סלולרי מוסמך
לאורן – שסיימה כיתה ז’ בהצלחה
למאיה – שסיימה גן חובה ועולה לכיתה א’
ולנועם – שבחר היום, מכל הימים, להיפרד מהמוצץ שלו,
וביקש שנעשה מסיבה למוצץ…
אז עשינו 

וככה, זה היה.

עם חיוך על הפנים ממקום של בחירה בהשפעה ובחירה בחיים,
עם צביטה בלב
ועם אינסוף שאלות לעצמי –
איך אני יכולה להשפיע על מנת שכשהגורים שלי יגדלו,
כבר לא יהיו מלחמות במדינה האהובה שלנו.
ולא נצטרך יותר להתפלל שהם “ישובו הביתה בשלום”