פוסט אישי לסיום מבצע צוק איתן

הפעם, אני רוצה לשתף אתכם בפוסט אישי
שכתבתי בפייסבוק ביום מבצע צוק איתן, בתאריך 6/8/2014
וזכה לתהודה מאוד גדולה ברחבי הפייסבוק.
אני שמה אותו גם כאן,
כדי שאם אתם מכירים מישהי/מישהו נוסף שהפוסט הזה צריך להגיע אליו,
תוכלו להעביר לו אותו.

מוזמנים להגיב בתחתית הפוסט, ולשתף.
אשמח לקרוא את תגובותיכם.
תודה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

התקופה האחרונה, של מבצע צוק איתן
ואינסוף ההרוגים שבה
הפכה לי מחדש את הבטן….

לראות את כל האלמנות החדשות והצעירות
את החברות של ….
שאיבדו בפתאומיות את היקר להן מכל
והן כל כך צעירות ….

זה זרק אותי 14 וחצי שנים אחורה.
ליום שבו אני איבדתי.

ילדונת צעירה, בת 25 ויומיים,
נשואה בסה"כ שנה וחצי –
שחשבה שהעולם שלה נגמר באותו הרגע.
כי ככה זה הרגיש.

6/8/1998 היה היום בוא נישאנו על שפת הכינרת.
בחישוב מהיר, סטייל הסרט "דלתות מסתובבות"
הייתי נשואה לו עכשיו, ממש היום, 16 שנים.
בטח כבר היו לנו ילדים מתבגרים בבית.
מעניין כמה?!
מעניין במה היינו עובדים, ולאן הדרך הייתה לוקחת אותי.
אלמלא….

תקופה ארוכה "דלתות מסתובבות" היה הסרט שצפיתי בו הכי הרבה פעמים.
וניסיתי לנחש על חיי,
מה היה אם….

עד שהבנתי –
שהחיים הם לא סרט!
ואין משמעות למחשבות ה"מה היה אם…."
כי כל מה שהן משאירות אחריהן זה רק כאב.

החיים הם לא סרט, וזו לא חזרה גנרלית
ומי שיקבע את המשך החיים שלי – זו אני, והבחירות שאעשה בחיים.

14 וחצי שנים עברו מאותו יום…

והיום,
עם המשפחה החדשה והאהובה שלי,
עם צחי האיש שלצידי,
עם ארבעת ילדיו
ושני ילדינו – האורות של חיי,
אני מוקירה כל רגע בחיים.

כן – גם את הרגע ההוא – שבו נתבשרתי על הנורא מכל.
שהוביל אותי (גם הוא) למקום הנפלא והמאושר שבו אני נמצאת היום.

אני כותבת היום את הפוסט הזה,
גם כדי להזכיר את עמוס שוורץ ז"ל, בעלי הראשון והמקסים
בסוג של לאחל לנו יום נישואין שמח…

אבל בעיקר בשביל האחרות. החדשות. הכואבות.
שאני כל כך מרגישה את הכאב שלכן.
וכל כך רוצה לחזק אתכן.
ולתת לכן תקווה.

להגיד לכן שאתן לא לבד בעולם הזה.
אפילו שזה בטח מרגיש ככה עכשיו….

ללחוש לכן באמצעות הפוסט הזה
שזה הכי בסדר בעולם לתת מקום לכאב שלכן
וגם לדעת לבקש עזרה ותמיכה.
כי יש סביבכן כל כך הרבה אנשים נפלאים
שישמחו להיות שם עבורכן. ואיתכן.

ובעיקר בשביל להזכיר לכן
שגם אם כל כך חשוך עכשיו….
מחכים לכן עוד כל כך הרבה אור, שמחה ואהבה בהמשך הדרך.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני בטוחה שהפוסט הזה יגיע למי שהוא צריך להגיע.
ביחד עם חיבוק גדול ממני.

יונית ורבר בפוסט אישי

 

תגובות

פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*