לפני 4 ימים חזרנו, צחי ואני, מחופשה זוגית רומנטית נפלאה
באי הקסום פונזה שליד איטליה.
הנופים המופלאים שראינו שם,
נראים כאילו הוציאו אותם ממגזין של מליונרים
תמונות של יאכטות גדולות, מלון מפואר, משקאות אלגנטים
אלה היו גם התגובות של אנשים על התמונות שהעלינו לפייסבוק במהלך הטיול שלנו.
ואכן כך זה היה והרגיש – חופשה של חופש כלכלי.
אבל לא תמיד החופשות שלנו נראו ככה…
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מתוך אחת הנסיעות שלנו
שנשמר בזכרוננו כרגע משמעותי ומכונן בדרך שלנו לחופש הכלכלי.
זה היה לפני כמה שנים.
צחי ואני טסנו לכנס מקצועי באיטליה.
כשנחתנו, לקחנו משדה התעופה רכבת (לה חיכינו כ 20 דקות),
ממנה עברנו לרכבת נוספת (גם לה המתנו כמה דקות על הרציף החם)
ומהתחנה האחרונה שלה נאלצנו לצעוד בחום הרב
עם המזוודה והתיקים שלנו – כ 40 דקות הליכה
בסיומן הגענו למלון רטובים מזיעה ועייפים מהחום הגדול.
במהלך ימי הכנס, בכל בוקר כשיצאנו לעבר אולם הכנסים
חלפנו על פני מוניות הספיישל שעמדו בכניסה למלון,
ובכל ערב כשחזרנו, חלפנו על פניהן שוב.
ערב אחד – לקראת סיום הכנס וההבנה שעוד יומיים טסים חזרה הביתה
העלינו בהומור את השאלה –
“אולי בדרך חזרה ניקח מונית ס-פיי-ש-ל לשדה התעופה?”
אבל איך שהשאלה הזו עלתה,
עלו איתה גם מחשבות כמו:
– “לקחת מונית ספיישל זה משהו שרק מליונרים עושים!”
– “זה בטח עולה מלא כסף”
– “מי אנחנו שנרשה לעצמנו מונית ספיישל לכזה מרחק”
– “עדיף אפילו לא לשאול כדי לא להתבאס מזה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו” וכו’…
למחרת בבוקר כשקמנו, עוד לפני שיצאנו מהמלון
הבנו, שהמחשבות האלה שעלו לנו ערב קודם בהקשר של המונית
הן מחשבות שמנוהלות ע”י קולות מהעבר שלנו.
קולות מימים שבהן מונית ספיישל הייתה דבר בלתי אפשרי לנו – בגלל המצב הכלכלי בו גדלנו.
ושאולי היום, יש סיכוי שנוכל לעמוד בהשקעה הכלכלית הזו…
והחלטנו – רק לשם ההומור – לשאול את אחד הנהגים, כמה תעלה מונית לשדה.
בכלל עוד בלי להתחייב שבאמת ניסע ככה.
רק לשאול כדי לספק את הסקרנות שלנו.
וכך עשינו.
יצאנו למוניות שבחוץ ושאלנו – כמה זמן ייקח לנו להגיע לשדה התעופה וכמה זה יעלה.
אני זוכרת את הלסת של שנינו נופלת
כשגילינו שבמקום שעתיים וחצי – זה יקח לנו רק 35 דקות.
ועוד יותר נופלת כשגילינו, שהפער בין עלויות הרכבת לעלות המונית עומד על 5 יורו בלבד!
אני זוכרת שהסתכלנו אחת על השני מופתעים
ובעיקר אני זוכרת את צליל האסימון משנה החיים שירד לנו באותו הרגע.
הידיעה שבהתחלה אפילו לא העזנו לשאול כמה תעלה מונית
רק כי חששנו שלא נצליח לעמוד בזה כלכלית –
הבהירה לנו כמה חזקה תקרת הזכוכית שיש לנו מעל הראש
ומצד שני – כמה פשוט לשבור אותה ולפרוץ למקומות שלא היינו מאמינים.
הבנו – שכל כך חששנו ושמרנו על המשאב הזה שנקרא כסף
שבכלל לא עצרנו לשאול – האם באמת הוא המשאב היקר לנו מכל?
הבנו – שעבור מליונרים – המשאב היקר ביותר הוא לא הכסף שלהם
אלא הזמן שלהם.
והבנו – שמאותו היום – החשיבה שלנו חייבת להשתנות.
את הדרך חזרה לשדה התעופה עשינו במזגן של המונית
והתענגנו על כל רגע.
הבנו – שבאותו היום – משהו השתנה לנצח בחשיבה שלנו על המושגים עושר, כסף, מליונרים.
הבנו – כמה שהתפיסה שלנו על האפשרויות שעומדות בפנינו הייתה קטנה ומגבילה
ונשבענו שמאותו רגע – רק נפתח, נגדיל וניצור לעצמנו אפשרויות (הזויות ככל שנחשוב שהן כאלה)
עד שנגיע לחיים של חופש כלכלי אמיתי.
כי תכל’ס –
הפער בינינו לבין חופש כלכלי הוא לא כזה עצום כמו שהרגילו אותנו לחשוב.
והפער הזה – נמצא קודם כל בראש שלנו.
בחשיבה ובתפיסה שלנו מושגים כמו עושר, שפע, כסף, וחופש כלכלי.
ביום שני, 20/7 , תעלה לאויר סדרת הדרכות וידאו מיוחדת שיצרתי עבורכם
בה אסביר כיצד כל אחד יכול לעלות על הדרך לחופש הכלכלי.
סמנו לעצמכם ביומן את התאריך הזה – כדי שלא תפספסו את המייל ממני על סדרת ההדרכה.
ובינתיים – אשמח שתשתפו אותי כאן מתחת לפוסט במחשבות שלכם על מקרה המונית שלנו,
וגם – האם אתם מכירים סיטואציות דומות מהחיים שלכם
בהן הבנתם כמה התפיסה שלכם לגבי נושאים כמו כסף, שפע, עושר היא מוגבלת ויכולה להשתנות.
