השבוע נחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל,
ושמתי לב בימים האחרונים,
לכל מיני איחולים בסגנון: לחיי העצמאות הכלכלית שלך!

והאמת? אני לא רוצה לאחל לכם עצמאות כלכלית.
אני רוצה לאחל לכם משהו אחר…

כילדה שגדלה בבית לא שופע כלכלית (בלשון המעטה)
ספגתי הרבה מאוד את חשיבות הנושא הזה של עצמאות כלכלית.
הבנתי כבר מגיל צעיר שבבית אין כסף
ושאם אהיה תלויה כלכלית באחרים בשביל הדברים שאני רוצה,
יש סיכוי רב שזה לא יקרה,
כי לא תמיד יישאר לזה כסף.

וכך, כבר מגיל 11 הלכתי לעבוד
כדי שאוכל להיות עצמאית כלכלית.
שיהיה לי כסף משלי לכל מה שאצטרך וארצה.
בהתחלה זה היה כבייביסיטרית, אח”כ בשיעורים פרטיים, במלצרות ועוד..

כשבגרתי והקמתי את הזוגיות הראשונה שלי,
מצאתי שגם אני וגם עמוס, בעלי הראשון,
שהגענו מרקע כלכלי דומה –
נותנים המון חשיבות למקום הזה של העצמאות הכלכלית.
זו הייתה הסיבה ששנינו עבדנו המון שעות
כדי לבסס כלכלית את המשפחה שנקים.
כי זה מה שידענו:
להיות עצמאי כלכלית זה טוב!
ובשביל להיות עצמאי כלכלית צריך לעבוד הרבה כדי להרוויח הרבה.

אני זוכרת משפטים שאמרו לנו כמו:
“עכשיו אתם צעירים, תעבדו הרבה שעות, תחסכו כסף לעתיד כל עוד אין ילדים…” וכו’

ואכן כך עשינו.
עבדנו שעות ארוכות.
היינו מתראים כל יום רק מאוחר בערב, עייפים מהעבודה,
(ולפעמים גם זה לא היה קורה כי עמוס עבד גם לילות…).
אבל היינו מרוצים מהעובדה שאנחנו עצמאים כלכלית.

עד שעמוס נהרג.
וברגע כואב אחד פתאום הבנתי –
שלהיות עצמאי כלכלית זה חשוב,
ולכלכל את עצמך (ובשביל זה לעבוד הרבה שעות כדי שזה יקרה) – זה חשוב.
אבל יש דברים חשובים יותר!
החיים למשל –
לחיות אותם במלוא עוצמתם –
בלי להיות עסוקים כל הזמן בעבודה ובדאגות כלכליות.
האנשים שסביבנו –
להיות מסוגלים לפנק אותם במה שנרצה.
החוויות שאנחנו צוברים –
שלפעמים עולות לא מעט כסף.
החלומות שאנחנו מרשים לעצמנו לחלום,
שלפעמים לא זול להגשים אותם.
ההגשמה העצמית שלנו..
השלווה הכלכלית שאנחנו מסוגלים לחוות,
ההנאה שלנו מהכסף ובכלל מהחיים 
ועוד… ועוד.

רק הענין הוא,
שבשביל אלה צריך כסף. ולפעמים גם הרבה כסף.

וכאן נכנסת הבעיה –
לימדו אותנו, שכדאי לנו להיות עצמאים כלכלית,
ולכן צריך לעבוד. והרבה.

אבל שכחו להדגיש לנו
כמה שלפעמים, ל”להיות עצמאי כלכלית” הזה יש מחיר מאוד כבד.
המחיר של שעות החיים שאנחנו מאבדים
בזמן הרב שבו אנחנו עסוקים בלהביא כסף הביתה.
במקום בלהגשים את עצמנו.
את התשוקות שלנו.
את האהבות שלנו.
את מערכות היחסים שיש לנו.
(מכירים איזה הורה או שניים
שלא מספיקים לראות את הילדים שלהם
כי הם עובדים שעות על גבי שעות?
זה בדיוק זה!!)

כיוונו אותנו להיות עצמאים כלכלית
כדי שלא נצטרך לבקש כסף מאחרים ולא נהיה תלויים בהם,
אבל לא גילו לנו שככה אנחנו לא באמת נהיים חופשיים,
אלא נמשיך להיות תלויים.
תלויים בעבודה שלנו.
בכמות שעות החיים שנצטרך להמיר תמורת כסף.

וזו בדיוק הסיבה שאני באופן מודע ומכוון
ל-א רוצה לאחל לכם עצמאות כלכלית.
כי כשהאיחול הוא להיות עצמאי כלכלית
בעיני יש לזה מחיר כבד מאוד – שלא הייתי רוצה שתשלמו אותו.
ממש כמו שאני בחרתי להפסיק לשלם אותו.

בחרתי להפסיק להמיר את שעות החיים שלי תמורת כסף.
בחרתי לצאת ממקומות עבודה שבהם אני מתוגמלת על שעות העבודה שלי,
במקום על הערך שאני נותנת.
בחרתי לשנות את העסק שלי,
כדי שגם בו – הכסף שנכנס לא יישב על המשוואה זמן=כסף
אלא על משוואות רבות אחרות
שאני אוהבת לקרוא להן – מינוף האוצר האישי המניב שלי!

בחרתי לא רק לא להיות תלויה כלכלית באחרים,
אלא גם לא להיות תלויה בעבודה שלי
ובשעות החיים שאצטרך להמיר תמורת הכנסות.

זה לא אומר שהפסקתי להביא כסף הביתה (להיפך, מאז הכסף שלי רק צמח משמעותית)
זה רק אומר ש-
החלפתי את הבחירה
מלהיות עצמאית כלכלית  –> ללהיות חופשיה כלכלית.

לא להיות תלויה כלכלית באחרים,
אבל גם לא להתנות את המצב הכלכלי שלי בכמה שעות אני עובדת.

בחרתי למקד את עצמי בחופש הכלכלי שאני רוצה.
וברגע שזה היה המיקוד שלי –
כמו כל דבר אחר בחיים – כששמים עליו את הפוקוס הוא גדל,
כך גדל גם החופש הכלכלי שלי.
וכך הוא יכול לגדול גם אצלכם ואצל המשפחה שלכם.

ולכן,
לרגל יום העצמאות הקרוב,
אני לא רוצה לאחל לכם עצמאות כלכלית,
אלא חופש כלכלי, חיי שפע ושלווה.

כי ממש כמו שאני לא התפשרתי על פחות מזה,
אני מזמינה גם אתכם – לכוון גבוה ולהגיע לשם.
הדרך ממש לא כזו ארוכה כמו שנדמה לכם…

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואם בא לכם להעמיק עוד קצת על הנושא המרגש הזה שנקרא חופש כלכלי –
אתם מוזמנים להיכנס לכתבה “יונית הכסף” שפורסמה לפני מספר ימים בדה-מארקר

וכמובן שאתם מוזמנים להשאיר לי כאן כל מחשבה שעברה לכם בעקבות הפוסט
ומה אתם בוחרים לאמץ לחיים שלכם בעקבותיו.

חג עצמאות וחופש כלכלי שמח לכולנו 🙂