על המוטיבציה הזו אני בשמחה מוותרת

לעיתים נדמה לנו שיש דברים שאנו יכולים לעשות ודברים אחרים שלא.
למשל:להרים משקל של כמה מאות קילוגרמים נשמע בלתי אפשרי, וגם למה בדיוק שנעשה זאת,
הרי אין שום מוטיבציה גבוהה לכך… 

אבל אם במקרה מישהו שאנחנו אוהבים נמחץ חלילה תחת משקל כבד, נרוץ מיד ונגייס כל
טיפת כוח אפשרית, ומחקרים מראים שייתכן ונרים אפילו משקל בסדר גודל של מכונית ואף יותר…
אז מה ההבדל? הרי היכולת הפיזית שלנו בין 2 הדוגמאות לא השתנתה.

ההבדל הוא שבדוגמא השנייה, נתמלאנו מוטיבציה, ולא סתם מוטיבציה,
אלא מוטיבציה שמקורה במקור הישרדותי – כזו שאם לא תהיה שם, זה יהיה עניין של חיים ומוות.
מוטיבציה שלשמחתנו אנו לא נתקלים בה יומיום, וגם לא נזקקים להיעזר בה.

יום השואה בפתח, ואנו שומעים מכל עבר סיפורי גבורה והצלה מתקופת השואה,
סיפורים על ילדים ומבוגרים שפעלו מתוך מקום הישרדותי והגיעו להישגים שנדמה שהם כמעט בלתי אפשריים.
הישגים שללא מוטיבציה גבוהה באמת – הם אינם אפשריים.
ביום זה במיוחד,
סיפוריהם מרגשים אותי, ואני נושאת עימי את זכרון סיפורי השואה וכבוד גדול למי שהיה שם
.

אברהם מאסלו ב1968 מראשוני החוקרים של עולם המוטיבציה, דיבר על כך שהמוטיבציה נוצרת על בסיס
חסכים, או במילים אחרות, על בסיס הפער בין המצב המצוי לנו, למצב הרצוי לנו.
הוא חילק את צרכי האדם ל5 משפחות צרכים (מוצג באיור המצורף), וטען שכל עוד לאדם יש חסכים בתחום
מסוים, הוא יפעל לסגירת חסכים אלו (זו ההנעה לפעולה=המוטיבציה), ולא יוכל להתפנות ולעסוק בנושאים
מהתחומים שמעל. 
כך למשל, אם אדם עסוק במילוי חסכים הקשורים לצרכים פיסיולוגיים או צרכי ביטחון,
הוא לא יוכל להתפנות לעסוק 
בנושאי אהבה ושייכות וכו'.

בכל יום שואה, אני נושמת מחדש לברכה, ומודה לעולם על כך שנולדתי בתקופה אחרת.
אני מודה על כך שאיני צריכה להיעזר ביומיום במוטיבציה של הצרכים הפיזיולוגיים, וגם לא בזו של
צרכי הביטחון, כפי שבטח חוו היהודים בתקופת השואה.
אני מודה על כך שהמוטיבציה שמניעה אותי היא מוטיבציה של צמיחה והתפתחות.
מוטיבציה של מימוש עצמי והגשמה. מוטיבציה מבחירה.

כן, לשמחת כולנו, זהו הדור שלנו (או לפחות רובו כך נדמה לי), וזו התקופה בה נולדנו.
ולרובנו קיימת אפשרות הבחירה: הבחירה ליצור לעצמנו מוטיבציה גבוהה לא ממקום הישרדותי אלא
ממקום שמחפש חיים טובים יותר, מאושרים יותר, חיים של הגשמה והנאה
.

אני יודעת שלעיתים נדמה שבמצבים בהם אין ברירה, "קל" יותר לייצר מוטיבציה, כי היא כאילו נוצרת
מאליה, אבל לא כך הדבר. אני בטוחה שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להתמודד היום עם הדברים שהתמודדו
אז, בשואה.

זוהי זכות גדולה שזכינו בה, להיות בעלי חופש ובחירה, לבחור לעצמנו את החיים שאנו רוצים לחיות
וליצור את הגשר בין המקום בו אנו נמצאים למקום אליו אנו שואפים להגיע.
גשר שנבנה, איך לא, ע"י המוטיבציה…

לקבלת מתנה – מנת מוטיבציה יומית – לחץ כאן

תגובות

פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא על המוטיבציה הזו אני בשמחה מוותרת

  1. מאת מירב שמחוני‏:

    שלום יונית. הגעתי אליך דרך האמא המדהימה שלי (כרמלה דעדוש) שנהנית ממך והחליטה לפנק אותי ולדאוג שאקבל את זה ישירות.
    עכשיו אני נהנית מזה יום יום וכבר שיתפתי עוד כמה חברים. אני גרה בבנגקוק והבן זוג שלי הוא בריטי, אני תוהה אם למוטיבציות הנפלאות האלו, הזריקות הימיות של האנרגיה היובית יש א ו ל י גם וורסיה באנגלית?
    פשוט סקרנית. המון תודה מראש ומקודם
    מירב

    • מאת יונית ורבר‏:

      מירב יקרה, תודה על פנייתך, על הפרגון הנעים ועל הפצת המיילים הלאה.
      לגבי שאלתך – החומרים טרם תורגמו לאנגלית. אני מאמינה שבהמשך גם זה יגיע 🙂
      המשך יומנפלא, מלא מוטיבציה, שמחה ואהבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*