הבוקר שוב בחרתי (מאת: צחי ורבר)

מאז מותו של חן,
אני נדרש להתעסקות
ברשימה של משימות בירוקרטיות
שמרגישה לי אינסופית.
משימות שאין דרך להימנע מהן.

גם בימים כתיקונם,
בירוקרטיה היא שודד זמן ידוע,
אבל שילוב של בירוקרטיה בנושאים
הקשורים למותו של חן קשה כפליים
כי היא גם משפיע על מאזן האנרגיה שלי..
היא מחברת אותי כל פעם מחדש לעומקו של הבור השחור הזה
שנמצא במרכז חיינו.

הבור, שבחרנו, על אף נוכחותו, לחיות חיים של עוצמה.
חיים של שמחה, אהבה ושפע,
וגם לעלות עם הבחירה הזו על הבמה,
לכנס חד פעמי שקראנו לו “לחיות בעוצמה”.

כבר שבועיים שאני דוחה את חידוש
רישיון הרכב לאוטו של חן.
לא שתכננו לנסוע בו, זה כואב מדי,
אבל מה לעשות שהגיע מועד חידוש הרישיון,
וללא רישון לא ניתן להזיז את האוטו,
גם לא לשם בדיקה למכירה.
ובמקביל, אפילו אי אפשר בינתיים למכור אותו
עד שלא יגיע צו-ירושה (סיפור של כחצי שנה)
מה שמשאיר אותי עם מצב של אין מוצא –
אני חייב לחדש את הרישיון לרכב של חן.
רכב שכבר לא יסע בו לעולם.

ידעתי שההתעסקות הבירוקרטית הזו
תביא איתה את הזכרונות, המחשבות והעצב
על מה שיכול היה להיות אילו….

אותם זכרונות ומחשבות שנוכחים שם בווליום מסוים באופן קבוע
אבל יש ימים שבהם הן עמוקות יותר, מורידות יותר, משתקות.

ובימים אלו אני לא יכול להיות משותק,
כי משותק משמעו – שאני לא מקדם את מה שאני צריך לכנס שלנו.
כנס שבחרתי בו בלב שלם.
אז מה עושים?

בוחרים!
אתמול בחרתי לגשת למשרד הרישוי כדי להנפיק את רשיון רכב….
בחרתי להרשות לעצמי
להיות כל כולי בחוויה ובכאב ולהתאבל על חן
אבל הפעם – לתחום את הרגשות הכואבים לזמן קצוב.

הרי יש לנו כנס שבחרנו לערוך,
והמסר שיש לי להעביר בו לאנשים כל כך חשוב לי,
שאני רוצה להיות בו במיטבי
כמו שאני אוהב.

קבעתי לעצמי שבסיום הטיפול בניירת,
אני הולך לפנק את עצמי במשהו
ובסיום הפינוק חוזר לפעילות עם אנרגיה גבוהה.

בחרתי, מתוך ההבנה של למה זה חשוב לי,
לא להישאב ליום שלם לתחושת חוסר האונים והעצב.
תכננתי לו”ז מדויק
עם נקודת בדיקה וחישוב מסלול מחדש
ויצאתי לבצע.

כשהתקרבתי למשרד התחבורה,
הרגשתי איך עם כל צעד שלי לכיוון קבלת הקהל,
האנרגיה שלי הולכת ומתרוקנת.

ישבתי בתור, כמו בתוך חלום,
עדיין לא מאמין שזו מציאות חיי.

כשניסיתי לשחזר מה אמרתי לפקידה …
לא הצלחתי …
אבל אני יודע בוודאות
שיצאתי משם עם מסמך המאפשר להעביר
את הרכב של חן בדיקת רישוי שנתית לעוד שנה של טסט.
חלק א’ של המשימה בוצע בהצלחה.

ואז
לקחתי את הרכב שאיתו הגעתי למשרד הרישוי לשטיפה.
כן, פינוק כזה בקטנה – לנקות את הרכב
אבל זה היה כל כך סימבולי ..

האוטו נשטף מבחוץ
ואני נשטפתי בפנים בזרם של דמעות.

ביציאה ממנהרת השטיפה
יש את המפוח הגדול שמייבש או מעיף את כל המים
וכשיצאתי ממנה,
הרגשתי נקי,
הרגשתי אסוף,
ופנוי להמשיך בסדר היום שלי.
חישבתי מסלול מחדש – המשימה הסתיימה בהצלחה!

ככה זה עבורי היום לחיות חיים של עוצמה,
להרשות לעצמי לכאוב
ואז לאסוף את עצמי
ולבחור, לבחור שוב ושוב,
לבחור לחיות חיים של עוצמה
להיות נוכח, להנות מהעשייה שלי
מהחיים שלי.
להיות נוכח בעצמי,
על אף מי שכבר לא נוכח בו היום.

את המשך היום העברתי בחזרות
על הטקסט המשותף של יונית ושלי,
דייקנו את המילים ואת המסר
כדי להעניק לנוכחים באולם
את החוויה המעצימה ביותר
ואת התוכן שייקח אותם הכי רחוק שהם רק ייבחרו.

אני מזמין אתכם להצטרף אל יונית ואלי
ליום שכולו עוצמה, השראה ושפע
כחלק מהבחירה שלכם לחיות חיים של עוצמה
עם הכלים שנלמד בכנס.

לשריון מקומכם בכנס (כל עוד נותרו כרטיסים) היכנסו לקישור כאן

מחכה בהתרגשות לפגוש אתכם
צחי