הלילה חזרנו משבוע משפחתי מדהים ביורודיסני.
על הסיבה האמיתית בגללה טסנו, סיפרתי בפוסט הקודם שלי,
והבוקר רציתי לשתף אותך ברגע אחד ספציפי שקרה אתמול
ופוצץ לנו את בועת האושר שלנו…

זה קרה בשדה התעופה.
הגענו שמחים ומרוצים אחרי שבוע באמת נפלא
שבוע שלם שבו חגגנו את החיים – את הבחירה בחיים על אף מה שקרה
את הבחירה לחיות בעוצמה,
לחיות שפע, שמחה, משפחתיות ואהבה.
שבוע שלם שבו הנחנו לרגע בצד את הכאב, האובדן והגעגוע לחן ז”ל
ובחרנו לשים את הפוקוס על היש והקיים:
על הזוגיות הכייפית שלנו, על הילדים הנפלאים,
על הבריאות של כולנו,
על השפע ושמחת החיים שיש לנו, ושיש ליורודיסני להציע
ופשוט להנות מהרגע.
וכך גם הגענו לשדה.
עייפים אבל שמחים וטובי לב 🙂
ואז ראינו אותו שם.
ולרגע משהו לא התחבר…
מכירים את ההרגשה הזו שפתאום אתם פוגשים מישהו
אבל במקום כל כך אחר מאיפה שאתם רגילים לפגוש אותו
ולמוח כאילו לוקח רגע לעשות את החיבור
בין הפנים שמופיעות מולכם
לבין מיהו הבן אדם ולאיזו משבצת בחיים שלכם הוא מתאים…?
אז זה היה כזה רגע…!
ואז האסימון ירד.
הבחור שפגשנו, היה חבר מאוד קרוב של חנן ז”ל, אחיו של צחי
(צחי הוא אח שכול של צה”ל)
והמקום בו אנחנו רגילים לפגוש את אותו אדם הוא בבית העלמין,
פעם – פעמיים בשנה באזכרה לזכר חנן, וביום הזכרון לחללי מערכות ישראל.
הבחור הזה הוא אדם מקסים,
שכבר למעלה מ 30 שנה מכבד את חנן ז”ל ואת משפחתו של צחי
וממשיך להגיע כל שנה ולחלוק כבוד.
אבל המפגש איתו בדיוק ברגע הספציפי הזה של הטיול שלנו – היה מאוד מאוד לא פשוט.
תוך שניות השיחה נסובה לעסוק בחן ז”ל
באובדן ובכל מה שקרה,
ביום שבו חן מת ואיפה זה פגש אותו,
וכמה שזה מקביל לסיפור מותו של חנן ז”ל
ולעובדה שפעמיים צחי נאלץ לפתוח את הדלת לקצין העיר … וכו’…
ופתאום, תוך רגע – כל בועת האושר שלנו התפוצצה…
שמחת החיים והאנרגיה הגבוהה והכייפית שהחזקנו כל השבוע
נעלמה.
מתחושה של טירה יציבה וגבוהה
לתחושה של כמו סיכה שמפוצצת בלון ומוציאה את כל האויר מבפנים,
ופתאום נדמה שהטירה עשויה בכלל מחומר פגיע כמו של בלון
וכל מה שנשאר זה ערימה של גומי שפוך על הרצפה…
המפגש הזה היה כל כך מציף ומעציב
שאני יכולה לשתף אתכם שבשעתיים הראשונות של הטיסה הרגשתי שאני בקושי נושמת.
וזה לא היה פשוט בכלל…
ופעם, סיטואציה כזו, הייתה יכולה להשאיר אותי בדאון להרבה זמן.
אני זוכרת אחרי שהתאלמנתי,
כל מפגש כזה היה מפרק אותי רגשית
והיה לוקח לי ימים רבים לחזור ולתפקד.
אבל הפעם – זה אחרת.
הפעם עשינו בחירה.
בחרנו בחיים.
בחרנו לחיות בעוצמה.
וזה אומר, הלכה למעשה,
שלצד הכאב והעצב
אנחנו בוחרים להנות מהחיים,
להנות מהכאן והעכשיו,
מהדברים והאנשים הנפלאים שנמצאים סביבנו …
וככה קמנו הבוקר.
עם ראש מורם,
עם חיוך ושמחה בלב,
עם הוקרת הטוב והקיים בחיינו.
עם עשייה מחודשת
וגם… עם סידורים של אחרי טיול (בכל זאת יש ימבה כביסות למשל… )
אבל איזה כייף שיש כאלה סידורים בחיים.
כי כשאתה יודע לאן אתה רוצה לקחת את החיים שלך
ואיך אתה רוצה שהם ייראו וירגישו,
גם אם קורים דברים לא פשוטים לאורך הדרך,
יש בך עוצמה פנימית
שמאפשרת לך לחזור למרכז שלך, לעצם ההוויה שלך
והבחירה שעשית –
היא כמו עמוד שידרה עוצמתי
שמהדהד לך מבפנים
ומראה לך את הדרך הלאה….
עמוד שדרה שמייצר לך צעד אחרי צעד
חיים של עוצמה ושל הגשמת חלומות.
חיים של הרצף הכל כך מעצים ומהנה – לחלום – לתכנן – להגשים!
בעוד יומיים בדיוק (יום רביעי 10/8)
תסתיים ההטבה המאוד מיוחדת על ההצטרפות לקורס האינטרנטי “לחלום לתכנן להגשים”
קורס שמלמד בדיוק את הרצף הזה –
איך להגדיר את החלומות והיעדים הנכונים לך באופן אישי,
כיצד לבנות להם תכנית פעולה מעשית, שלב אחרי שלב,
ואיך פועלים בהתמדה ועם מוטיבציה גבוהה,
מתגברים על המכשולים והפחדים שבדרך
ומגיעים להגשמה מלאה.
ההרשמה למצטרפים ביומיים הקרובים כוללת הטבה משמעותית במחיר,
שלל בונוסים מפנקים
וליווי אישי במייל שלי ושל צחי לחצי שנה ל 20 הראשונים להירשם.
(נותרו מקומות אחרונים לליווי).
אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לדרך החיים הכל כך מעצימה הזו 
דרך החיים של לחיות בעוצמה – לחלום – לתכנן – להגשים!
להצטרפות מיידית לקורס – לחצו על הקישור כאן 
בברכת המשך שבוע נפלא
יונית וצחי
נ.ב: התמונה שצרפתי לכם היא מאחד הימים הכיפיים שלנו בפארק יוניברסל סטודיוס שביורודיסני,
יש שם מכשיר גדול שמדמה רוח חזקה כמו בסרטים,
והשתעשענו יחד בסצנה משפחתית,
שהיום, אחרי מה שקרה בשדה, הרגישה לי פתאום כל כך סימבולית,
כמה שעל אף הרוח החזקה שפקדה אותנו, נשארנו עם שמחת החיים והביחד.
נ.נ.ב: אחת התגובות שקיבלתי בפרטי על הפוסט הזה
היא שהמפגש הזה היה דרישת שלום מאלה שכבר לא איתנו, ושעלי לשמוח איתו.
אני בוחרת לחשוב שזה בהחלט  כיוון אפשרי ולכן שמחה לשתף כאן גם בנקודת המבט הנוספת הזו 🙂