השבוע יצא לי לחשוב לא מעט
על אור וחושך.

זה התחיל כשפתאום נתפסו באוזניי מילות השיר
באנו חושך לגרש
בידינו אור ואש!

פתאום הרגשתי את המילים אחרת
משהו שם היה לי קשה,
ושקעתי במחשבות על האור והחושך בחיי.
על כמה מקום אני נותנת לכל אחד מהם
על כמה מקום כל אחד מהם בוחר לתפוס,
וכמה השפעה באמת יש לי על זה.

חשבתי על סוגים של חושך שבחרתי להתרחק מהם
ועל סוגים אחרים, שלפעמים מגיעים בלי שום התראה.

בעיקר שמחתי לגלות שהדרך בה בחרתי ליצור את כמות האור הנכונה לי
לא עוברת בדרכים של גירוש החושך,
אלא בדרכים אחרות – של העצמת האור!

והשנה – יותר מתמיד – זה נכח שם, ממש ביומיום
המעברים החדים האלה בין החושך לאור.

ובמיוחד זה נכח שם כשהחושך הגדול פגש אותנו בחודש מאי
ומאותה נקודה ממש – התחלנו למצוא ולדייק,
לעצמנו ולאחרים – מהם הכלים, הדרכים, התובנות
שמאפשרים לנו לייצר אור בחיינו, על אף החושך ששרר.

לא תמיד זה פשוט, לא תמיד זה קל,
לא תמיד המעבר חזרה לאור הוא מהיר,
אבל בחרנו להאמין שתמיד זה אפשרי.

שתמיד אפשר לייצר אור גם כשחשוך!
ואם תחשבו על זה לרגע, יש משהו בחושך שאפילו מבליט ומדגיש את האור
ואפילו יותר מזה, כמו שאומרות מילות השיר:
“תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר”,
והשחר – תמיד מגיע!

אתמול, בשעות הערב היינו בבית קפה
ונכנס נציג של חב”ד להדליק את נרות החג,
ומתוך מה שהוא אמר,
נולדה בי תובנה,
מסוג התובנות האלה שמרוב שהן פשוטות וברורות
לפעמים אנחנו לא רואים אותן.
עד שאנחנו רואים.

והתובנה הזו אומרת,
שהאור ממש לא צריך לגרש את החושך או להילחם בו,
האור פשוט צריך להיות אור, לדלוק ולהאיר
ובעשותו את זה – החושך פשוט כבה.

כמה פשוט … ככה עמוק!

בימים אלו של החג,
נשאלתי מספר פעמים איך אנחנו עושים את זה,
איך הצלחנו ליצור השנה כל כך הרבה אור בחיינו
על אף החושך הכבד שפקד אותנו….

אז למי שמעוניין להכיר את הדרך בה אנו הולכים,
את התפיסה והתובנות שמאפשרות לנו לחיות בשמחה ובעוצמה
על אף השכול הקרוב שפקד אותנו,
את הכלים שמאפשרים לנו ליצור מציאות חיים כזאת
כבר למעלה מ- 12 שנים, מוזמן להיכנס לקישור כאן.

מוזמנים, כמו תמיד, לשתף אותי מה בחרתם לקחת מהפוסט!
בברכת חג אורים שמח
יונית