בזמן האחרון מצאתי את עצמי חושבת ואומרת לא פעם
שעוברת עלינו תקופה לא קלה…
יום הזכרון ממש הלם בנו…
וככל הנראה זה עוד שלב בעיבוד האבל שאנחנו צריכים לעבור.
ההרגשה הייתה (ועודנה לפעמים) של כובד פיזי ונפשי
של מצבי רוח משתנים
של חוסר חשק לתקשר עם העולם ואנשים מסביב,
הרגשה של “העפרון לא הכי מחודד בקלמר”,
שהפוקוס בתזוזה מתמדת,
שהחשיבה לא מדויקת וחדה
ובאופן כללי של חולשה ושל “אני לא יכולה לעשות כלום עכשיו…”
בתוך ההתכנסות האישית הזו סביב התקופה והאתגרים שלה
לא שמתי לב
שבמקביל, לא מעט אנשים נפלאים, חכמים, מוכשרים, מוצלחים
עוברים תקופות לא קלות משלהם.
כל אחד והאתגר שלו.
וזה ממש לא חייב להיות קשור לשכול.
בימים האחרונים זה התחיל לצוץ לי מעוד ועוד כיוונים –
משהו עובר על הרבה אנשים…
יש משהו בתקופה האחרונה שהופך אותה לתקופה מאתגרת.
(דרך אגב, מעבר לקושי בזה, אני לגמרי רואה בזה הזדמנויות לצמיחה!).
אני באופן אישי פחות מבינה וחוקרת את התהליכים שנקרא להם “קוסמיים”…
אבל אין לי ספק שיש שם משהו, ושזה נוכח כאן ועכשיו.
ואז שמתי לב,
שככל שאני קולטת שזה משהו שהוא יותר גדול מהסיפור האישי שלנו,
ושיותר ויותר אנשים מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים ומשברים
בידיעה הזו –
יש משהו שמקל עלי.
שמאפשר לי לנשום.
איזושהי הבנה ש:
כמו שזה בא, ככה זה גם יחלוף,
כי זה תהליך של היקום,
וכמו כל דבר ביקום – יש גאות ויש שפל.
יש אור ויש חושך.
יש מחזוריות.
ואותי באופן אישי זה מאוד עודד בימים האחרונים….
וכמו שאי אפשר להילחם בחושך,
אלא רק להדליק אורות שיאפשרו לראות גם כשחשוך
יש ימים שבהם אי אפשר להילחם בתחושת חוסר המסוגלות
ולפעמים פשוט צריך לאפשר להם להיות כאן.
אם אפשר – להדליק אורות קטנים – כמיטב היכולת.
ואם לא – זה גם בסדר. גם זה יעבור…
כמו שאומרת חברתי היקרה נטלי בן אטיה
זה כמו כשאתה בים –
יש גלים שכשאתה רואה אותם אתה בוחר לרכב עליהם ו”לתפוס את הגל”,
ויש גלים שברור לך שהכי נכון עבורך
זה לצלול לרגע למטה,
לחכות שהוא יעבור ואז להרים את הראש חזרה…
והדוגמא הזו ממש מדויקת לי.
אז יש רגעים שנותנים לגל לעבור.
וברגעים האחרים, מנהלים את האנרגיה שיש. וגם את זו שאין.
וכך, בין היתר, להבין שאם כרגע אין המון אנרגיות
אז גם לא יהיו פרויקטים גדולים.
ואם יש כמות מסוימת של אנרגיה,
איזה יופי! אפשר למנף אותה גם לדברים הקטנים.
וזה נפלא, כי דווקא הקטנים האלה
לפעמים נשארים מאחור כשעסוקים בפרויקטים גדולים.
וכך יצא שבתקופה הקרובה אנחנו עוסקים בכל מיני פרויקטים קטנים
וכשאני אומרת קטנים, אני לא מתכוונת למעוטי ערך,
אלא לפרויקטים ממוקדים.
כאלה שמתחילים ומסתיימים תוך זמן קצר.
ואז זה בליע. ואפשרי. ומלא ערך.
וכשפועלים בצורה הזו,
זה מניע מחדש את האנרגיות
ומאפשר בהדרגה לחזור גם לגדולים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ספרו לי מה בחרתם לקחת מהפוסט…
האם גם אתם מרגישים את התקופה המאתגרת הזו,
ומה אתם בוחרים לעשות כדי להקל על עצמכם בזמן הזה.
שיהיה המשך יומנפלא וחיבוק גדול לכל מי שישמח לקבל 
