הטלטול המטורף הזה של כל מה שהכרתי, של כל מה שרציתי,

של כל מה שחוויתי

הביא אותי לאחר מספר חודשים למסקנה

שאני לא רוצה לעבוד כל היום מול מחשבים.

אני רוצה לעבוד עם אנשים! וספציפית יותר – עם לבבות של אנשים.

אני רוצה לעזור לאנשים לחיות את החיים הכי טובים והכי משמחים עבורם,

בדיוק מתוך אותה נקודה כואבת שחוויתי אני –

החיים פה שבריריים! הם זמניים! ויכולים להסתיים בפתאומיות!

הבנתי אז, שמסלול החיים הזה שהייתי בו,

זה שחשבתי שהוא הנכון עבורי בעיקר כי הייתי “בחורה חכמה ונבונה”

ויכולתי בקלות להתברג בהיי טק ולייצר לעצמי חיים נוחים וסטנדרטיים

(שזה מה שלימדו אותי לחשוב שנכון עבורי) –

המסלול הזה לא באמת נכון עבורי.

זה נכון שהיה בו משהו מאוד לוגי, אבל מה עם הלב והנפש?

אלה, שבעיקר אחרי שהתאלמנתי, התחלתי להרגיש אותם בעוצמה –

גם ברגעים שמרוב שהם כאבו לפעמים לא רציתי להיות פה,

וגם ברגעים שבהם הם בחרו עבורי – אם כבר לחיות, אז לחיות בעוצמה.

לבנות את עצמי מחדש, לבנות לעצמי זוגיות חדשה, להגשים את ההורות שלי…

זה לקח כמה שנים, אבל עשיתי את זה!

ואחרי הגשמת החלומות האלה

עברתי להגשים את החלומות המקצועיים החדשים שלי,

ובהמשך גם את חלום החופש הכלכלי שלי ושל המשפחה שלי,

אותו אני (אנחנו) חיים עד היום

ובאמצעותו ממשיכים להגשים עוד ועוד חלומות – שלנו, של הילדים ושל אחרים.

בימים האחרונים קיבלתי כמה הודעות על כך

שבתקופה הקשה הזו שבה אנחנו חיים בארץ

זה לא רלוונטי לדבר על חופש כלכלי

אבל דעתי בנושא שונה…

ואם חיים של חופש כלכלי זה משהו שמדבר אליכם

אתם לגמרי יכולים להתחיל לפעול כבר עכשיו (כן, גם בתקופת המלחמה)

ללמוד איך מייצרים חיים כאלה, ולעשות את הצעדים הראשונים שלכם לשם.

כי אולי, גם החיים שלכם נמצאים על איזשהו מסלול

שפעם, אולי הרגיש לכם הגיוני ללכת בו,

אולי הסלילו אתכם לשם… אולי הסללתם את עצמכם לשם – זה לא משנה.

כבני אדם אם אנחנו לא צומחים, אנחנו קמלים.

וכשאנחנו צומחים – אנחנו משתנים,

הרצונות והצרכים שלנו משתנים (זה נכון גם ככה עם השנים),

וזה ממש בסדר (ואפילו כדאי) להיות קשובים לרצונות והצרכים האלה

שמגיעים לאו דווקא מהראש אלא גם מהלב.