יומיים לאחר יום הולדתי ה 25,
עמוס בעלי נהרג בתאונת עבודה.

כך, מבלי להבין זאת,
המפגש הכל כך קרוב וכל כך פתאומי עם המוות,
נטע בי זרעים של מוטיבציה מסוג חדש.

מוטיבציה שמונעת מתוך הבנה של קדושת החיים,
שהחיים שלנו הם ארעיים,
ולכן כדאי לנצל כל רגע ורגע בהם.
להנות מכל יום – כאילו אין מחר.

יש אנשים שעבורם זוהי קלישאה,
עבורי – זהו מנוע שמאפשר לי לקום בכל בוקר מחדש בתשוקה לחיים, לאהבה, לחוויה.
מנוע, ממנו אני מניעה לא רק את עצמי, אלא את כל מי שבחר להצטרף אלי
כחבר, כבן משפחה, כלקוח, כקורא, ואפילו כאדם שהזדמן לאתר שלי במקרה…

השבוע, יצא לי לשמוע את הרצאתה המרתקת של העיתונאית רוית נאור,
הישראלית הראשונה (והיחידה בינתיים) שהעפילה בראש משלחת (עם עוד 6 גברים)
לפסגות הקפואות של הקוטב הצפוני.
והכל על מנת לגעת בקצה קצהו של קודקוד הגלובוס שלנו.
רוית עשתה זאת, 7 חודשים לאחר שילדה את בנה יחידה.

לאחר התיאור המרתק , הקפוא, המפחיד, המאתגר, המרגש והמדהים של המסע שלה,
לא יכולתי שלא לתהות מהי המוטיבציה לעשות דבר שכזה:
לעזוב תינוק שרק ילדת, ולטפס (כמעט לבד) לפסגות בהן הטמפ’ נעה בין 40 – 70 מעלות מתחת לאפס.
כשסיימה את הרצאתה, רצתי אל רוית וביקשתי לשמוע ממנה מהו הדבר שהניע אותה למסע זה.
התרגשתי מאוד לשמוע את מה שאמרה,
ובמיוחד התחברתי לדבריה בסיום על קדושת החיים.
שמחה ונרגשת, להציג לכם כאן את השיחה עם רוית (ותודה לרותי טרגנו על הצילום):

אז מה היה לנו כאן:
1. בריחה מכמות גדולה של כביסות 🙂
2. אהבה מטורפת לטבע הבתול
3. האתגר האישי שאתה מעמיד את עצמך בו
4. לחזור מהמסע אדם טוב יותר מלא מתנות וזכרונות להמשך
ואחרון חביב – והמשמעותי ביותר בעיני:
קדושת החיים: הידיעה, שאין לנו מושג האם נהיה כאן מחר או לא, והרצון להנות מכל רגע ורגע.
ואיך עושים את זה?
רוית קראה לזה “תמצא איפה הלב שלך ושם תפעל”,
אני קוראת לזה, תתחבר לתשוקה ולמוטיבציה –
כי כשיש לך “BIG-למה”, כל השאר זה כבר רק הפרטים הקטנים שצריך לסגור.
לקבלת מתנה – מנת מוטיבציה יומית – לחץ כאן