אני רוצה לשתף אתכם (באישורה כמובן) בשיחה שהייתה לי השבוע עם מיכל,
שהשתתפה לאחרונה בסדנת בא לי כסף – רצונות ופחדים.
וכך היא כתבה לי כמה ימים אחרי הסדנה:
“הסדנא נתנה לי את האפשרות לעשות צעד נוסף של חקירה לתוכי,
לחקור את היחסים שלי עם כסף.
הם לא פשוטים (אוףףףף) וההבנה לא שזו מערכת יחסים,
אלא מערכת יחסים אמיתית כזו שיש בה הכל –
אהבה, שנאה, בגידות, התעלמות, כעס, אכזבה. הכל.
הכסף הוא לא יישות חושבת עם רגשות
אבל אנחנו שמים עליה את כל אלה. איזה סיבוך!
אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.
ולכן אני חייבת לאהוב אותו. בכל צורותיו וחסרונותיו.
בקיצור היתה ההבנה הזו, שנפלה עליי.
תודה על העיטוף, והחשיבה אותי.”
התרגשתי מהתובנות האלה שהגיעה אליהם
ובעיקר על הרצון והבחירה שלה לעשות שינוי ביחסים אלו.
עם זאת, הרגיש לי שהבחירה שלה ב”ולכן אני *חייבת* לאהוב אותו”
היא קצת פחות מקדמת…
תחשבו על זוגיות שתהיו בה ותרגישו שאתם “חייבים” לאהוב את הצד השני,
האם באמת זו תהיה מערכת יחסים מקדמת ומיטיבה?
בהבנה שלי – פחות.
אז כתבתי לה את הדברים הבאים:
“מה שכתבת על הכסף זה כל כך נכון!
אני רוצה רק להציע הצעה:
לגשת לזה לא ממקום של “אני *חייבת* לאהוב אותו”
אלא ממקום של “אני *בוחרת* לאהוב אותו” , מתוך הבנה שזה ייטיב איתך.
איך נשמעת לך ההצעה הזו?”
מיכל כתבה לי: “מקבלת את התיקון שלך, לגמרי. זאת בחירה”
ואז הוסיפה: “ואולי הסכם שלום?”….
הבנתי לגמרי את המקום שממנו היא הגיעה למשפט הזה,
ואני גם לגמרי אופטימית על המשך הדרך שלה (מיכל, את אלופה!)
אחרי עשרות שנים במערכת יחסים לא פשוטה (כפי שתארה אותה),
לא פשוט לעבור מ”שחור ללבן”,
וזה ממש בסדר לשים שלבי ביניים מקלים.
לכן עניתי לה:
“זה מרגיש לי כמו התחלה טובה ?
ואני רוצה לאחל לך גם את הרמה הבאה” .
אין לי ספק שהיא תגיע לשם!
התהליך של מיכל ממש מרגש ולא מובן מאליו,
לא פשוט לעבוד על מערכות יחסים בחיים שלנו,
בטח לא על כאלה שנחוות אצלנו כמאתגרות.
אבל אין ספק – שלטווח הארוך – זה בטוח יותר טוב וקל
מאשר לשמר מערכת יחסים לא מיטיבה,
שבמקרה הספציפי הזה (של הכסף),
משפיעה גם באופן מובהק וישיר על חשבון הבנק שלנו..
~~~
אם גם לכם מאתגר במערכת היחסים שלכם מול הכסף,
מוזמנים לפתוח דלת לאופציה שאפשר גם אחרת,
ולבוא לחוות זאת בסדנה הקרובה.
