השבוע דיברתי עם אדם שעובד כבר 25 שנה באותו מקום.
הוא אמר לי שהוא “מת כבר לצאת לפנסיה“,
והוסיף “אבל כנראה שאני עוד יותר מת מפחד מהיום שאחרי“.
“באמת?”, שאלתי.
“מה כל כך מפחיד בלצאת לפנסיה הזו שאתה כל כך מחכה לה?”
“אין לי מושג מה אני אעשה”, הוא ענה
“כל מה שאני יודע לעשות זה להיות עובד בחברה שבה אני נמצא.
זה מה שאני עושה כבר 25 שנה, זה מה שעשיתי כל חיי….”.
התפלאתי לשמוע את מה שהוא אמר.
הוא עובד בחברה טובה, רצינית, שידוע שאנשים טובים ואיכותיים עובדים בה
(גם אני עבדתי בה בעבר הרחוק ? )
ביקשתי ממנו שיספר לי מה עשה שם בכל השנים האלה
והוא סיפר על שלל תפקידים שעשה,
על ניסיון מקצועי מגוון, יכולות שונות, וצוותים רבים שעבד מולם וניהל.
חשבתי על התיכנות, שעושים לנו במוח,
ואיזה מטורף זה שאדם כזה מוכשר, עם כל כך הרבה יכולות וניסיון
רואה את עצמו כ”אדם שעובד בחברה X”, ולא כאדם מלא ערך.
בתכנית שלנו “לשחרר את המליונר שבפנים”
אנחנו מלמדים מושג שנקרא “האוצר האישי המניב שלי“.
אלה כל הדברים הנהדרים שיש לכל אחד ואחת מאיתנו
בהתאם למי שאנחנו כבן אדם, לחיים שעברנו, לניסיון שצברנו,
ליכולות ולמיומנויות שלנו, לקשרים האנושיים שלנו ועוד ועוד.
אלה הדברים שניתן על בסיסם לבנות שלל ערוצי הכנסות
כולל הכנסות פסיביות.
אנחנו לומדים שאפשר וכדאי לייצר הכנסות
לא לפי “כמה שעות דפקנו בכרטיס העבודה”
אלא לפי הערך שאנחנו יודעים לייצר.
זו נקודת מבט אחרת. תפיסת עולם שונה לחלוטין!!
ופוטנציאל אינסופי להתקדמות כלכלית.
בדיוק אתמול סיפרתי לחבר על מוצר חדש שאני מפתחת
שבו באמצעות מינימום מאמץ וכמעט אפס שעות עבודה,
אני מייצרת לאנשים כל כך הרבה ערך.
אני לא נגד מאמץ, אני בעד יצירת ערך.
והערך שלנו כבני אדם הוא כל כך הרבה יותר
מאשר *שעות החיים* שאנחנו משקיעים בעבודה,
והוא בטח ובטח הרבה יותר מאשר רק שם החברה שבה אנחנו עובדים.
זה ענין של שינוי זוית הראיה והתפיסה שלנו את עצמנו ואת העולם,
שינוי שמאפשר לנו לחיות חיים הרבה יותר נינוחים, חיים של שלווה
של חופש כלכלי, שמתאפשר בזכות יצירת הכנסות
שלא יושבות על הזמן שלנו
אלא על הערך שאנחנו מביאים לעולם.
שינוי שכל אחד ואחת מאיתנו יכול לעשות, ברגע שנבחר בכך.
ו… מה זו הצפרדע שבתמונה….?
אם עוד לא ראיתם את הסוס שבתמונה פשוט שנו את זוית הראיה ?
תמונה: מרחבי הרשת.
3
