אתמול בערב הסתיים תהליך קבוצתי שהובלתי ב 12 השבועות האחרונים.
כחלק מהסיכום שאלתי את המשתתפים
איך היה להם האורך של התהליך,
בכל זאת, 12 שבועות זה לא מעט.
אחת המשתתפות שיתפה שעבורה זה היה קצת ארוך
ושבשבועות האחרונים היא מצאה שהיא פחות משתפת אקטיבית
(אבל עדיין קיבלה ערך מלקרוא שיתופים של אחרים).
משתתפות אחרות אמרו שעבורן דווקא האורך היה מעולה,
שהוא איפשר להן לצלול לתהליכים עמוקים יותר,
ויותר מזה, לדעת, שגם אם בשבוע מסוים משהו התפספס להן
מיד אחריו הגיע שבוע נוסף והן “עלו חזרה על הסוס”.
דיברנו על כך שיש משהו בתקופה הזו (ואני אפילו לא בטוחה מתי זה התחיל),
שאנחנו רוצים שהכל יהיה מיידי, הכל אינסטנט.
פעם תהליכים של 12 שבועות היו סטנדרט לגמרי,
והיום זה מרגיש ארוך מהרגיל.
(תחשבו למשל על סרטונים שאתם צופים בהם ברשת
ועל כמה שהם התקצרו עם השנים)…
סיפרתי להם שאחד הדברים המשמעותיים בעיני שהיו בטיול שלנו בעולם
היה הפוסט היומי שצחי העלה – 300 ימים ברצף.
לא תמיד היה לו חשק, לא תמיד היה לו קל,
אבל ההבנה הזו של הצורך בחיזוק שריר ההתמדה והסבלנות
איפשרה לו להמשיך ולהתמיד גם כשלא היה קל.
והיום – הוא גאה לספר שהוא כתב פוסטים במשך 300 יום ברצף.
לא מובן מאליו!
נסו לחשוב מתי בפעם האחרונה אתם התמדתם ככה במשהו…
(וזה עוד בלי לדבר על ה 486 (!) ימים שהוא עושה ברצף דולינגו!!
צחי ורבר אתה אלוף!)
שרירי ההתמדה והסבלנות של כולנו התקצרו,
ואני בטוחה שאתם יכולים להתחבר להרגשה הזו
ולהבין על מה אני מדברת,
בין אם בחוויה האישית שלכם,
ובין אם בהסתכלות על דור הילדים שלנו – אצלם זה ממש בולט.
וכאן – חשוב ממש לזכור –
יש דברים שצריכים את הזמן שלהם – שצריכים את ההבשלה!
היום שבו זורעים את הזרעים הוא לא היום שבו קוטפים את הפירות
ואם לא נזכור את הדבר החשוב הזה
נגלה לא פעם בדיעבד שעצרנו תהליכים מוקדם מדי
כי לא הייתה לנו הסבלנות לתת להם להבשיל
וככה פספסנו את קטיפת הפירות המתוקים של ההצלחה שלהם.
הדרך לחופש כלכלי (או להגשמת כל חלום אחר שלכם) – היא דרך.
היום שבו אתם זורעים את הרצון והבחירה לשנות את חייכם
וליצור לעצמכם חיים של חופש כלכלי
הוא לא היום שבו יהיו לכם שלל ערוצי הכנסות פסיביות ושפע כלכלי בבנק.
אבל – עם התמדה בדרך, ועם סבלנות ביצירת התוצאות
הוא בהחלט יהיה היום שבו בהסתכלות לאחור
תדעו שהוא היה יום המפנה בחיים החדשים שיצרתם לעצמכם,
חיים של חופש כלכלי, שפע ושלווה.
