אחת התובנות המשמעותיות ביותר

בדרך לשיפור מצב כלכלי בכלל וספציפית בדרך לחופש כלכלי

היא שמצב חשבון הבנק שלנו משקף את מערכת היחסים שלנו עם כסף,

וחלק מזה זה גם מערכת היחסים הרגשית איתו.

אצל רוב האנשים, כשפוגשים רגשות כמו כעס, פחד, מבוכה, בושה ודאגה,

באופן טבעי אנחנו עושים הכול כדי לסלק אותם

או את מה שגורם לנו להרגיש כך.

כדוגמת: בושה, קנאה, כעס, כאב, לחץ, דאגה, עלבון, שנאה ועוד.

אם כסף מעורר בכם (במודע או שלא במודע) רגשות שאינם נעימים לכם,

אתם תפעלו ככל יכולתכם (במודע או שלא במודע)

כדי לסלק אותו מהמרחב שלכם.

כלומר, תגרמו לכך שפשוט לא יהיה לכם כסף כמו שאולי הייתם רוצים.

כך לפעמים אנשים מתארים שהם מרגישים

שהכסף חומק להם מבין האצבעות,

והם לא מבינים איך זה שאפילו שהם מרוויחים משכורת יפה –

כמעט לא נשאר ממנה בסוף החודש.

(כן, יש כאלה שאומרים לא אפילו לכסף שרוצים לתת להם),

אחרים לא בודקים כמה עמלה הם משלמים בבנקים

או אם יש להם ביטוחים כפולים ומיותרים,

שמשמעותם כספים שנזרקים ללא סיבה.

וכמובן, יש כאלה שלא מכירים בערך של עצמם

וביכולת האמיתית שלהם להרוויח הרבה יותר כסף מכפי שהם מרוויחים היום,

ולא מעיזים אפילו לבקש,

וכדי להצדיק זאת מספרים לעצמם סיפורים: למשל,

שזה לא הזמן המתאים,

שהם לא האדם הנכון

או שאין להם את מה שצריך כדי להצליח בהזדמנות הזאת.

והדוגמאות עוד רבות (ואנחנו מפרטים עוד בספר).

לכן, כחלק מהתהליך שעוברים בדרך לחופש כלכלי,

חשוב לשפר את מערכת היחסים שלנו עם הכסף,

והדרך לעשות זאת היא ממש כמו שפועלים לשפר

כל מערכת יחסים אחרת בחיים שלנו.

וכאן נכנס ענין בקשת הסליחה.

לסיום, אני רוצה לשתף אתכם בדוגמה לבקשת סליחה כזו

שכתבה לקוחה אהובה שלנו (מפרסמת כמובן באישורה):

“אני מבקשת סליחה מהכסף שהרבה פעמים דחיתי את הטיפול בו.

ראיתי אותו כמו טרחה ולא קבלתי אותו בסבר פנים יפות.

התעייפתי מההתיחסות אליו והעדפתי שלא יבוא

כדי שלא אצטרך לטפל בו, לספור אותו לעקוב אחריו.

אני מבקשת סליחה שמיד רוקנתי אותו.

אני מצטערת שאני בכלל לא הערכתי אותו כמשאב

ולא נתתי לו מספיק זמן איכות בתוך הלוז הצפוף שלי.

שלא ידעתי איך להחזיק ולחבק אותו כדי שישאר אצלי וגם יצמח ויגדל.

זה מעציב אותי ממש.

מצד שני זה פותח איזה פתח לשיפור המערכת.

שנה חדשה בפתח.

חודה יונית על התרגיל המכונן”.