בשבוע שעבר היינו בדובאי.
טסנו לכנס של יוצרי תוכן של Nas Daily
ונשארנו עוד כמה ימים לנוח, לטייל ולבלות.
ביום הראשון שהגענו
הספקנו לבלות בשתי אטרקציות מקסימות:
גן הפרחים המפורסם של דובאי
והאיזור המיוחד שנקרא הגלובל וילאג’.
מאחר וזה היה היום האחרון
לפני שסוגרים את שני המקומות האלה לתקופה הקיץ,
צפינו שיהיה די עמוס.
בגן הפרחים, היה ממש אחלה מבחינת כמות האנשים.
כשיצאנו משם חיפשנו מונית שתיקח אותנו ליעד הבא.
השומר של הגן הפנה אותנו לשיירת המוניות שהמתינה במקומה
ואנחנו נכנסנו לאחת המוניות שעמדו בטור.
לפני שיצאנו לדרך, אמר לנו הנהג,
שמאחר וזה היום האחרון של הפארק
צפויים להיות הרבה פקקים בדרך
ושהנסיעה, במקום רבע שעה, תיקח כ -45 – 40 דקות.
לא התרגשנו מזה יותר מדי, ויצאנו לדרך.
בתחילת הנסיעה התעסקתי עם סידור התמונות שצילמתי בגן הפרחים.
אחרי כמה דקות צחי פתאום אמר לי:
“נראה לי שמשהו לא בסדר, זה מגיע ל 100 דירהם”.
(דירהם זה פחות או יותר שווה ערך לשקל).
עניתי לו, מבלי להרים את הראש מהמסך,
ש 100 דירהם זה כמה ששילמנו על המונית משדה התעופה
שלקח לנו כ 40 דקות הנסיעה בה,
ולכן זה נשמע לי הגיוני שהנסיעה תעלה 100 דירהם.
ואז הוא ענה לי :
“היא לא תגיע ל 100 דירהם… היא עוד רגע 100 דירהם!”
אז הרמתי את הראש מהמסך והסתכלתי על המונה…
אם כבר אחרי כמה דקות הגענו ל 100 דירהם,
ויש עוד כ 40 דקות נסיעה
זה אומר שהנסיעה תצא סביב 400-500(!) ש”ח.
משהו הריח לנו לא נכון.
מבלי שידענו איפה אנחנו או מה יש באיזור
ביקשנו ממנו לעצור מיד את המונית.
הנהג ניסה להסביר,
לשכנע שנשלם לפחות 150 כי הוא חיכה הרבה זמן בתור המוניות
ואפילו להרים עלינו את קולו שאנחנו לא בסדר…
בשלב הזה הצלחנו לפענח מה קרה.
ה”מונה” שהוא הפעיל לא היה המונה האמיתי של המוניות
אלא אפליקציה כלשהי בטלפון שהריצה את המספרים מהר…
כשיצאנו מהמונית, נכנסנו לבנין משרדים קרוב
וביקשנו מהשומר לומר לנו כמה אמורה לעלות מונית לגלובל וילאג’.
הוא בדק לנו באפליקציית מוניות ואמר שזה כ 40 (!) דירהם
היינו בשוק.
באותו רגע עברה לידינו מונית שהביאה אותנו לוילאג’ אכן ב 40 דירהם…
המזל שלנו היה שצחי מתחילת הנסיעה עקב אחרי המונה.
עצם העובדה שהוא היה עם העיניים על המספרים,
ממש כמו שאנחנו עושים בארץ בשגרה,
וממש כמו שנכון לעשות באופן שוטף
עזרה לכך שהוא “עלה על המזימה” יחסית מוקדם
וכך “יצאנו בזול” וניצלנו מעוקץ של כ- 500 ש”ח.
הענין הזה של עיניים על המספרים
הוא אחד הדברים החשובים והקריטיים לעשות
בניהול נכון של הכסף,
בטח ובטח אם רוצים להתקדם כלכלית.
הענין הוא שהרבה אנשים פוחדים להסתכל על המספרים
ולכן מעלימים מזה עין
אולי מתוך מחשבה שאם לא יראו את המספרים זה “יהיה פחות נורא”,
או מתוך התנהלות לא מודעת המופעלת ממנגנון הישרדותי של כולנו
שנקרא FFF – Fight, Flight, Freeze
המנגנון הזה מקורו בעבר הרחוק,
אז היינו עלולים לפגוש פתאום חיה טורפת או כל איום אחר,
והדרכים להתגונן היו לברוח, להילחם או לקפוא במקום.
המנגנון הזה עדין נמצא לנו במוח
ולא פעם מפעיל אותנו משם, מבלי שנהיה מודעים אליו
גם בכל מה שקשור להתנהלות הכלכלית שלנו.
זה חלק ממערכת היחסים שלנו עם הכסף –
מערכת יחסים שאם אנחנו לא חוקרים ומבינים אותה
נמשיך להיות מופעלים בצורה לא מודעת ולא מקדמת
אל מול הכסף, העושר והשפע
ולא נוכל לייצר צמיחה כלכלית ממשית בחשבון הבנק שלנו.
ואני יודעת, זה עלול להישמע מבהיל המשפט:
“לחקור את מערכת היחסים עם כסף“,
אבל האמת היא ש –
כשעושים את זה ב”ביסים קטנטנים”
זה לא רק שזה לא מבהיל,
אלא זה אפילו מרתק!
ויותר מהכל – מאפשר צמיחה אישית וכלכלית…
בתמונה – בגן הפרחים בדובאי, כמה דקות לפני שניסו לעקוץ אותנו.
נכון שמגיע לצחי גביע על איך שחילץ אותנו? … 
