מאיה ואני במטבח.
אני מכינה טחינה, מאיה מכינה קינוח.
אני: “מאיה, אני רוצה להגיד לך משהו. זה ממש ממש חשוב”.
“זה משפט שאני אגיד לך אותו עכשיו,
ובעתיד כשתחשבי על הרגע הזה, תביני שהוא היה רגע מכונן….”
מאיה: “מה אמא?, שהכנסות פסיביות זה חשוב?“.
אני: “לא”.
מאיה: “מה, שלא חייבים לעבוד לפי המשוואה זמן=כסף?”
אני: “לא”.
מאיה: ” שחשוב שאני אאמין בעצמי?”
אני: “אהובה שאת, ברור שזה חשוב! אבל … לא”.
מאיה: “שלטייל בחו”ל זה הכי כייף בעולם?”
אני: “זה באמת הכי כיף בעולם, אבל לא”.
מאיה: “שתמיד כדאי ללמוד ולהתפתח? שאפשר ללמוד מכל אדם?
שכדאי לא להיות האדם הכי חכם בחדר?”…
אני: “וואלה, איזה מגניב שלמדת את זה ממני…. אבל… לא.”
מאיה: “שחשוב להנות כמה שיותר מכל רגע,
ושגם אם קורים דברים קשים בחיים אפשר לבחור לחיות טוב?”
אני: “מאיוש את ממש מרגשת…. זה לא מה שרציתי להגיד לך”
מאיה: “שחשוב להשקיע במשפחה? לדבר על הכל ולא לשמור בבטן?
לאכול בריא ומאוזן? להיות סקרנים…?”
אני: לא.
מאיה: “שחשוב להגשים חלומות?”
אני: לא.
מאיה: “שכדאי לצלם הרבה תמונות ולהעלות אותן לפייסבוק
כי אח”כ הוא מזכיר לך דברים כייפיים?”
אני: “חח… לא… ”
מאיה: “אחרון… שלקוח שואל זה לקוח חם….?”
אני: “חחח…. גדול”.
מאיה: “נו, אז מה רצית להגיד לי?”
אני: “מאיוש, אני רוצה שתזכרי טוב טוב…
שהסוד לטחינה טובה – זה בלימון!” ?
נ.ב: תקשיבו, זו הייתה חויה מכוננת.
ממליצה לכם לנסות אותה עם הילדים
ולגלות ממקור ראשון מה הילדים שלכם מרגישים שלמדו מכם
