השבוע כשנועם היה במחנה קיץ של מבוכים ודרקונים
הגענו לבקר אותו (יום הורים) אחרי יומיים וחצי שלא נפגשנו.
כשזיהינו אותו מרחוק מבין כל הילדים
עמדו לי בעיניים דמעות של התרגשות….

אוף, עם הדמעות האלה…
מה קשור עכשיו?

הרי זו הכי פאדיחה לילד (ועוד מתבגר) שאמא שלו ככה…

אז ניגבתי אותן מהר לפני שהגיע,
והזכרתי לעצמי שכזאת היא אמא של הילדים שלי. זולגת.
הילדים שלי יודעים: אמא שלהם זולגת.

וזה אפילו לא בהכרח כשהיא עצובה, כואבת, או מתגעגעת…
אמא שלהם זולגת גם כששמח, כשמרגש, ברגעים של תקווה או חיבור
בטח ובטח ברגעים של פרידה,
בטקסים ובמסיבות בית ספר, באירועים משפחתיים, בחופות,
בסרטים (גם של דיסני), בסדרות, בשירים ואפילו בפרסומות,
מסיפורים ושיתופים של לקוחות, מסיפורי השראה, בשיחה עם חברה,
ולפעמים – אפילו סתם ככה, בלי שום סיבה נראית לעין.

כשהייתי בת עשרים פלוס הלכתי לאיזשהו אירוע עם בן זוגי דאז,
ושהינו בחברת אנשים שלא הכרתי.
מישהו שם סיפר משהו, אני אפילו לא זוכרת מה זה היה,
רק זוכרת שהדברים שלו הציפו אותי וזלגתי.

בסיום הערב ניגשה אלי ידידה ותיקה שלא הכרתי של בן זוגי,
היא הציגה את עצמה כמטפלת רוחנית
ואמרה לי שהיא רואה שאני טיפוס מאוד רטוב,
ושכדאי לי בשביל עצמי ללמוד פחות לקחת ללב
וללמוד איך להיות “יבשה יותר”.

אבל זה לא ממש עבד.
קוראים לי יונית, ואני בן אדם זולג.

יש רגעים שאני מרגישה שזה ממש באג במערכת
כי זה קורה בכלל בלי לשאול אותי…

ברגעים אחרים אני אומרת לעצמי שזה לא באג, שזה פיצ’ר
מנסה לספר לעצמי שזה אפילו חינני לפעמים.

ולמה אני מספרת לכם את זה פתאום?
כי השבוע, באחת מצעידות הבוקר שלי,
בפודקאסט שיצא לי להקשיב לו
פתאום הבאג-פיצ’ר הזה שלי (שיש לו עוד כמה סממנים נוספים) קיבל שם:
“אנשים רגישים מאוד“. לא רגישים מדי. אלא מאוד….
ומסתבר שיש לא מעט אנשים כאלה.

ובחיי שלא ידעתי את זה. בטח לא ככה. עם שם. והקשרים.
וספרים שכתבו על זה.
ונחשו מה קרה לי בזמן שצעדתי ותוך כדי שהקשבתי לשידור….?
נכון 🙂
זלגתי.
משמחה. מהתרגשות. מהקלה.
ומאהבה עצמית. לעצמי, ולפיצ’ר החמוד הזה שלי. ❤

אם אתם או אנשים שאתם מכירים מרגישים רגישים
ובחוויה שלכם לפעמים זה “יותר מדי” (למרות שתכל’ס מי קובע??)
אני ממליצה לכם לגשת לספוטיפיי, לפודקאסט של ביסמוט ויפרח
לפרק 30 – “להפוך את הרגישות לכוח” עם הילה כדורי
ולהתרגש בעצמכם כשתגלו שלפיצ’ר הזה יש שם משלו.

ובעיקר הרבה אנשים שחווים גם הם את מה שאתם חווים לפעמים.
רק המחשבה הזו בפני עצמה שווה כמה דמעות טובות של הקלה, לא? ?

בתמונה: אחד המקומות שהיופי שלהם גרם לי פשוט …. לדמוע. ?
היו לא מעט מקומות כאלה בטיול.