אתמול, במסגרת מחקר קטן שאנחנו עושים לספר שלנו
הגענו למאמר שפירסמה ב 2009 איי.ג’יי. אדאמס
על כוחו של הדימיון ביצירת מציאות חיינו.

היא מספרת שם, בין היתר,
על תקופת שהותו של נתן שרנסקי בכלא בבריה”מ
ועל כך שבתקופה הזו הוא שיחק עם עצמו שחמט בראש
מתוך החלטה שאם כבר יש לו את הזמן,
הוא ימנף אותו כדי להפוך לאלוף העולם בשחמט.
ואכן, ב 1996 הוא ניצח את אלוף העולם גארי כספרוב.

אני לא יודעת כמה כל הפרטים במאמר שלה מדויקים
(לא מצאנו סימוכין נוספים להחלטה שלו להפוך לאלוף העולם),
אבל בהחלט אהבתי את הסיפור
והוא ממש התחבר לי לתקופת הקורונה.

אנשים מתארים את חווית החיים שלהם עכשיו ככלואים,
כאין לי ברירה וזה מה יש,
עם תחושת קורבנות גדולה, חוסר אונים ותלות בממשלה.
אפילו קראתי משהו שמישהו כתב שזה מזכיר לו את תקופת השואה …

ובא לי לצעוק : “אנשים – קצת פרופורציה!!! ”

בכל מצב – תמיד יש בחירה ותמיד יש אפשרויות.
וגם אם עכשיו אתם סגורים בבית תקופה –
זה הבית שלכם.
יש לכם חשמל, מים, אוכל
אף אחד לא רודף אתכם ולא מחפש להרוג אתכם.
אתם עם האנשים הקרובים לכם (גם אם צפוף ומתוח)
אתם בריאים
השמש זורחת
והקורונה הזו – גם זה יעבור!!

זה לא סוד שהדבר שעליו אנחנו שמים את הפוקוס שלנו
גדל ומתממש בחיינו
ונשאלת השאלה –
על מה אתם שמים את הפוקוס שלכם היום –
על כמה קשה, על אין כסף, אין ברירה, חרדות ודאגות
או על רעיונות חדשים וחיפוש הערך שיש לכם להעניק לאחרים
מתוך הבנה שעושר (וגם אושר, דרך אגב)
מייצרים ע”י חווית משמעות והנאה מנתינת ערך לאחרים.

נכון, המצב לא פשוט,
אבל היי – הוא רחוק מלהיות קטסטרופאלי. ממש רחוק!!

אז – קצת פרופורציה, נשימה עמוקה ואם צריך גם קוביית שוקולד טובה 🙂
ותרימו את הראש.
יש לכם מלא סיבות לזה.

ואם אתם רוצים סיעור מוחות על הערך שאתם ספציפית יכולים להעניק –
מוזמנים לספר על עצמכם כאן בתגובה
ואשמח לעזור בחשיבה משותפת.

שיהיה לכולנו שבוע נפלא!