אני מתריעה שיצא ארוך, אבל בטוחה ששווה לקרוא עד הסוף.

אבל רגע לפני, אני אפתח בדיסקליימר:

אני לא יועצת השקעות,

ולכן אין לראות בפוסט שלי המלצה כלכלית כלשהי.

מה אני כן?

המומחיות שלי היא בניית תודעה מקדמת,

וספציפית בניית תודעה כלכלית מקדמת.

וכשאני עובדת עם הילדים שלי

(או גם כשהוצאתי את סדרת האנימציה שלי על יזמות לילדים)

מה שעומד לנגד עיני זו התובנה

שההתנהלות הכלכלית שלנו לכל החיים

נבנית בילדות.

ולכן – המטרות שלי בשנים האלה הן:

1. לייצר להם חיבור חיובי ומעצים לכסף

2. לבנות להם תפיסת מסוגלות עצמית גבוהה

3. וספציפית – תפיסת מסוגלות כלכלית גבוהה

4. לחשוף אותם לעולם הידע של הכנסות פסיביות וחופש כלכלי.

מכאן – אלה הנקודות המהותיות שאני רוצה להשריש להם:

1. כסף זה כיף

2. כסף זה משאב חיוני ליצירת חיים שאתם רוצים וראויים לחיות.

3. יש בכם את היכולת לייצר כמה כסף שרק תרצו.

4. אתם מוכשרים ונהדרים ויש בכם המון ערך להעניק לאחרים.

5. כסף טוב מייצרים מהענקת ערך טוב לאחרים

6. כסף יודע לעבוד עבורכם אם תשימו אותו במקום ובזמן הנכון.

עוד כמה נקודות חשובות להקדמה:

1. אני דוגלת בכך שחשוב לדבר עם ילדים על כסף כבר מגיל צעיר (4-5)

ושחשוב לנרמל את השיחה על כסף, שפע ועושר

ולעשות אותה ממקום נקי רגשית

או במילים אחרות – שנדבר על כסף כאילו הוא היה מלפפון.

2. ילדים, חכמים ככל שיהיו –ברמה הביולוגית הם עדיין ילדים.

זה אומר שהחלק במוח שלהם שנקרא קליפת המוח הקדם מצחית

שאחראי על קבלת החלטות רציונלית

לא מתפתח עד סביבות גיל 25.

במילים אחרות – זה מעולה ללמד אותם הבנה פיננסית

וזה מעולה לתת להם להתנסות וללמוד בדרך של ניסוי ותהיה.

אבל חייבים להישאר במרחב שלהם

ולעזור להם לקבל החלטות שקולות

פשוט כי המנגנון הזה במוח שלהם עדיין לא התפתח.

3. בנוסף, ברמה הרגשית – ילדים, בעיקר בגיל ההתבגרות

נמצאים גם ככה בסערות רגשיות כאלה ואחרות.

זה אומר שהמשאבים שיש להם כדי לעבד גם חוויות כלכליות משמעותיות

הם לא הכלים והיכולות שיש לנו המבוגרים (מבוגרים בקטע טוב, כן? :)).

ולכן – ככל שזה תלוי בנו ההורים –

אנחנו לא מעמידים אותם במצבים כלכליים

שבהם הם עלולים לחוות מפלה רגשית כלכלית גדולה.

ועכשיו, כשהנחתי את אבני היסוד להתנהלות שלי (כלומר את ה”מה”),

אשתף מה אנחנו עושים כדי ללמד אותם על השקעות (כלומר את ה”איך”).

מעצם היותנו (אני וצחי בעלי) מנטורים לחופש כלכלי

השיח על כסף הוא שיח פתוח ונפוץ אצלנו בבית

והתוכן הנאמר תואם את הנקודות שכתבתי פה מעל.

בתור התחלה הילדים שלנו מבינים מגיל צעיר את ההבדל בין “צריך” ו”רוצה”,

ולא רק כי הסברנו להם את ההבדל

אלא כי הם רואים שכך אנחנו חיים.

יותר מזה, אנחנו מסבירים להם את ההיגיון בבחירות הכלכליות שלנו.

למשל:

אנחנו לא מרבים ללכת לאכול במסעדות,

גם כי זו הוצאה שלנו באופן אישי “לא עושה את זה”,

וגם כי בריאותית אנחנו מעדיפים להכין לעצמנו את האוכל.

עם זאת, לפעמים כשלא בא לנו להכין

הם יודעים שזה ממש סבבה להתפנק

במגש סושי או בשווארמה משפחתית

מגיל צעיר הם מקבלים דמי כיס.

לא כי בזמנו הם היו צריכים את הכסף לבזבוזים,

אלא כי זה כלי מעולה ללמד אותם הלכה למעשה חינוך פיננסי,

כמו למשל על ענין ה”צריך” ו”רוצה” שהזכרתי למעלה.

כל תחילת שנה הם מתבקשים להגיש הצעה –

כמה כסף הם חושבים שהם צריכים לדמי כיס.

זה אומר שהם עושים הכנה –

חושבים על מה הם רוצים להוציא כסף,

בודקים כמה כסף זה יוצא, (ממש מחשבים)

מעבירים לנו מצגת (תקשיבו, זה קורע חבל על הזמן!)

ומנהלים איתנו מו”מ (לא קשוח מדי, מן הסתם, ועדיין…).

כך הם יודעים מה המשמעות של תקציב,

ושמוציאים רק ממה שיש ולא ממה שעדיין אין.

עוד התנסות בהקשר הזה שהם חוו הייתה

כשטיילנו איתם עשרה חודשים בעולם –

הם אלה שהיו אחראים על התקציב שלנו.

כן – הם ניהלו בתורות (שבוע – שבוע)

את אקסל התקציב של הטיול שלנו.

ככה הם התנסו הלכה למעשה באיסוף הנתונים ובניתוח שלהם.

(הם היו בני 11 ו 13 בזמנו).

הילדים שלנו יודעים למשל שיש דבר כזה “שהכסף יעבוד עבורי”.

מה זה אומר שהם יודעים?

זה אומר שהסברנו להם מה זו ריבית ומה זאת ריבית דה ריבית.

ולא רק הסברנו, אלא נתנו להם להתנסות בזה.

ואיך עשינו את זה?

בצורה מאוד מגוננת אבל גם מסבירה את המציאות.

כך למשל,

לפני כשנה הבנו שהצטברו לכל אחד מהם כמה אלפי שקלים בקופה

והצענו להם להשקיע את הכסף.

הצגנו בפניהם שתי חלופות אפשריות

של השקעות שאנחנו אישית השקענו בהן

(כך שידענו שאלה השקעות טובות במקורן).

המטרה הייתה להסביר להם על ההבדל בין ההשקעות

ולתת להם להבין את המונחים והחשיבה.

השקעה אחת הייתה השקעת הלוואה לחברץ יזמות נדל”ן

עם ריבית קבועה של 10% לשנה, כשהכסף משולם רבעונית

וסגור ל 3 שנים.

(היום דרך אגב, השקעה כזו כבר עושה 12%).

השקעה שניה – בנדל”ן.

בעסקה שמייצרת 8% לשנה תזרימית רבעונית,

אבל הצפי בסיום 5 השנים הוא לסגור 20-30 אחוז.

הסברנו להם את ההבדל בין שתי ההלוואות.

איפה התזרים קבוע ויותר יציב,

לעומת איפה יש אפשרות להגדיל הון בסיום התקופה.

שאלנו אותם שאלות מנחות שעזרו להם לקבל החלטה

איפה נכון להם להשקיע,

שאלות אמיתיות שכל משקיע צריך לשאול את עצמו

כמו למשל כמה כסף פנוי יש לכם,

לכמה זמן הכסף פנוי,

מה הסיכון/סיכוי שאתם רוצים לקחת, וכו’.

כשהם בחרו לאיזו השקעה להיכנס

בעצם ניהלנו רישום פנימי אצלנו במשפחה

וכל סכום שהם בחרו להשקיע,

הם נתנו לנו אותו

ואנחנו המרנו אותו (תיאורטית) לדולרים

ומשם המרנו אותו לאחוז שאותו סכום תופס מההשקעה.

כלומר הם כאילו “קנו” חלק מתוך ההשקעה שלנו.

כך, כל רבעון, כשמגיעה התשואה,

אנחנו מחשבים יחד איתם מה החלק ממנה ששייך להשקעה שלהם

ובודקים איתם האם הם רוצים “למשוך” את התשואה שהגיעה

או להוסיף אותה פנימה חזרה להשקעה ולהנות מהריבית דה ריבית.

ככה, הם לומדים על ריבית וריבית דריבית

ורואים בעיניים את הסכומים שלהם גדלים.

הם לומדים להכיר את שער הדולר ולהבין את משמעותו.

(כן, ולפעמים גם להתבאס כשהשער עולה

ואז השקלים שלהם שווים פחות דולרים).

ועל מתמטיקה ואחוזים בכלל אין מה לדבר, זה אחלה לימוד

ומעבר לאלה, זה שיעור באיפוק ובסבלנות,

חשיבה על חלופות, הבנה מה זה אומר כשהכסף סגור,

בחינה והחלטה מה חשוב ונכון לי לעשות עם הכסף שלי ועוד.

במקביל אנחנו כמובן מסבירים להם גם

במה “בנק אמאבא” שונה מהעולם האמיתי,

כך למשל הם יכולים להכניס עוד כספים מתי שהם בוחרים,

(להכניס כן, להוציא לא – זה חלק מהלמידה )

הם לא משלמים עמלה על המרות מטבע,

על הפעולות ש”פקיד הבנק” עושה עבורם (ויקרא שמו צחי אצלנו)

או על עלויות הסכמים ועו”ד, וכו’.

התחלנו איתם את השיח המעצים והמלמד הזה מגיל צעיר.

אנחנו רואים איך משנה לשנה ההבנה שלהם מתפתחת

ואיתה היכולת שלהם לנהל שיח ברמה גבוהה,

לקבל החלטות נבונות, ולצמוח כלכלית.

חייבת להוסיף לסיום,

שכמי שגדלה בבית שלא היה בו כסף,

זו אחת החוויות הכי מתקנות ומרגשות שיש לי

ומתנה ענקית שאני מרגישה שאנחנו מעניקים להם.

זו ממש מתנה לחיים –

גם עבורי וגם עבורם.