לפעמים אני חושבת שזה יכול היה להיות ממש מגניב
אם היה לנו כפתור “מותר לך!”.

כפתור כזה שאם מישהו לוחץ לנו עליו נרגיש ונדע ש… מותר לנו.
שמותר לנו לא לדעת מה נרצה להיות כשנהיה גדולים
גם בגיל 12, אבל גם בגילאי 24, 37, 45 , 58 ויותר.

שמותר לנו להיות מבולבלים.
לא מרוצים.
שמותר לנו לזגזג בין דברים.
לערבב.
לשלב.
להתנסות.
להפסיק.

שמותר לנו להיות עייפים. שחוקים. שפוכים. סמרטוטים. לא מרוצים.
שמותר לנו לשכב כל היום על הספה ולעשות הרבה כלום.
שמותר לנו לבהות. רק לבהות.

לא לחשוב, לא לתכנן. לא לעשות. רק להיות.
שמותר לנו לא להיות כל הזמן כאלה רציניים. מדויקים. יעילים.
שמותר לשגות ולעשות טעויות,
שמותר סתם להשתטות.
שמותר לנו לאבד לרגע את הביטחון בעצמנו.

שמותר לנו לאבד את הביטחון באחרים. או בעולם.
שמותר לנו להתגעגע. למקומות. לאחרים. לעצמנו בתקופות עבר.
שמותר לנו לשכוח.

שמותר לא להצליח להתרכז או לחשוב יצירתי.
שמותר להרגיש תקועים.
שמותר להרגיש רדודים.
להרגיש לא רלוונטים.
להרגיש זקנים.

שמותר להרגיש שבא לקחת את הדברים ולברוח.
ושגם מותר לקחת אותם ו… ממש לברוח.

שמותר לנו לחזור. מתי שנרצה.
ולהיות כל מה שרק נבחר ונרצה.

לפעמים אני חושבת שזה יכול היה להיות ממש מגניב
אם היה לנו כפתור “מותר לך!”.
כפתור כזה שאם מישהו לוחץ לנו עליו נרגיש ונדע ש… מותר לנו.

בימים כאלה אני מזכירה לעצמי,
שאני לא צריכה לחכות לאף אחד אחר
כי מותר לי ללחוץ בעצמי על הכפתור הזה…

והדבר המופלא שקורה כשאני מחליטה שאני זו שאלחץ עליו,
זה שאני מגלה שאין בכלל שום כפתור כזה שצריך להילחץ
כי בלי שום קשר לשום כפתור ….. – מותר לנו!
מוקדש באהבה לכל האנשים שמחכים לשמוע ש… מותר להם