כשהם סיפרו לנו אתמול שהם הולכים לאזכרה שלו,
המלצנו להם להביא לה את “העלמה”…
הערב היא התקשרה.
נרגשת כל כך מזה שהספר שקיבלה הוא כל כך מדויק
ומתאר מילה במילה את ההרגשה שלה,
ואת הבור.
זה שנפער בה לפני שלוש שנים
ועדיין הוא שם.
“ברור שהוא שם”, אמרתי לה
הוא לא נעלם גם לא אחרי עשרים שנה.
רק שלומדים לחיות איתו,
מיום ליום, וכל יום מחדש…
בסופו של דבר, עם כל ההבדלים בינינו בני האדם
יש דברים שהם בול אותו דבר אצל כולנו…
הדבר המשמעותי ביותר שלמדתי מ”העלמה”,
זה שלכולנו יש בורות כאלה ואחרים
וכולנו זקוקים לחיבוק, חמלה, תקווה, מילה טובה ואהבה…
ואם רק היינו זוכרים את זה יותר וגם מתנהלים ככה
היה פה לכולנו עולם מדהים הרבה יותר!
