כשלמדתי תרפיה באמנויות
עשיתי פרקטיקום בבי”ח אברבנאל.
קיבלתי ללוות בחור, בערך בגילי, עם סכיזופרניה.
בכל פעם שהייתי מגיעה לפגישות איתו,
הוא היה “אסוף”
וכך במשך שנה שלמה לא פגשתי את המחלה שלו.
אחרי כל מפגש איתו, בליווי המקצועי שקיבלתי,
חזרתי שוב ושוב על אותה שאלה – מה בעצם ההבדל ביני לבינו?
הרי הוא נראה “נורמלי”, מדבר “נורמלי”, הוא כמוני-כמוכם…
ובאותה מידה הוא יכול היה להיות חבר מהכיתה או שכן מהבנין ליד.
היה בזה משהו מפחיד עבורי זה שלא ראיתי את ההבדל בינינו,
כי הוא היה מאושפז באברבנאל ואני לא.
תהיתי איך זה שהוא בצד הפנימי של הגדר ואני בחוץ,
האם גם אני יכולה להגיע למצב שלו….?
הערב, צחי ואני חילקנו סלי מזון למשפחות נזקקות.
בכל מסירה של הסלים, הסתכלתי על האנשים
הם נראו “נורמלים”, דיברנו “נורמלי”, הם כמוני-כמוכם…
הם השכנים מהשכונה ליד….
גם הפעם תהיתי – מה בעצם ההבדל בינם לביני?
איך זה שהם בצד ההוא של חלוקת סלי המזון
ואני בצד השני?
האם גם אני יכולה להגיע למצב שלהם….?
כל כך מרגש היה לראות את המתנדבים… כמה מתנדבים.
גם עליהם הסתכלתי הערב כשבאו לחלק סלים,
והפעם – שמחתי על הפריווילגיה להיות במצב שלהם.
החיים הם גלגל, ואף פעם אי אפשר לדעת לאן עלולים להגיע,
מאחלת לכולנו שנבחר השנה להיות קצת יותר בני אדם אחד כלפי השני,
ושלא משנה באיזה צד ושל מה אנחנו נמצאים
שתמיד נשאר עם לב פתוח,
לכל אדם באשר הוא אדם.
שתהיה לכולנו שנה של צמיחה ❤
המלאכיות של רחובות נס ציונה גדרה והסביבה – אתן פשוט אלופות!!
