כשאני חושבת על מהותה של חירות אמיתית,
אני מאחלת לכל אדם
את החירות להיות הוא עצמו – ולאהוב את מי שהוא.
לדעת שזה בסדר לא להבין – כי זה בסדר לשאול
זה בסדר לא לדעת – כי תמיד אפשר ללמוד
זה בסדר לא לנצח – ועדיין להנות מאוד מהדרך
זה בסדר לטעות – כי גם מטעויות לומדים המון וצומחים.
וזה אפילו בסדר להיכשל – זה קורה וזה לא הופך אותך לכישלון
זה בסדר לפחד – זה קורה לכולם
וזה בסדר להרגיש אחר – כי במובן מסוים כולנו כאלה.
זה בסדר שאנחנו לא מושלמים – כי אחרת היה משעמם
וזה בסדר לדעת שלא תמיד כולם יאהבו אותנו – יש בזה אפילו משהו משחרר.
זה בסדר שלא מהכל נהנים – כי זה תמיד עובר ומגיע משהו כייפי חדש
וזה בסדר שיש גם ימים קשים – גם הם עוברים. תאמינו לי.
זה בסדר לחוות כאב – וזה בסדר לבקש חיבוק מנחם
וזה אפילו בסדר לבכות – אפילו כשזה מפרסומת טפשית.
זה בסדר להרגיש חסר אונים – כי זה ממש בסדר להיעזר
וזה בסדר גמור לספר לאנשים על כל אלה – כי תמיד יש מישהו שיהיה שם תמיד בשבילך!
מאחלת לכולנו לא רק לדעת את כל אלה
אלא לחיות אותם הלכה למעשה
ולדעת שאנחנו נפלאים. וראויים. ואהובים.
וכל אלה כבר מעצם היותנו חיים!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
(את הטקסט הזה כתבתי לפני שנתיים, וכמה שהוא רלוונטי גם היום)
מאחלת לכל מי שלרגע קט מרגיש קצת לא חיוני או חסר אונים
לזכור שהוא ראוי ואהוב ונפלא ומלא ערך – כבר מעצם היותו!
