כמדי שנה, לפני החגים,
אני נשאלת באילו מתנות אפשר לפנק את הילדים.
לשמחתי, ולכבוד יום כיפור שהתקרב, “חג הרכיבה על אופניים”,
החלטנו שהילדים הצעירים יפונקו במגני ברכיים ומרפקים חדשים,
ואיך לא – עם דמויות של דורה ודייגו.
את הגדולים שאלנו מה היו רוצים לקבל, והם ענו שהם מעדיפים לקבל כסף על פני מתנה.
ערב ראש השנה,
ואנחנו חוגגים אצל הוריו של צחי.
הגיע רגע חלוקת המתנות לחג.
נועם ומאיה מקבלים את המתנה (שעלתה בערך 20 ש”ח)
וכל פניהם התמלאו אור.
הם התחילו לקפוץ ולרקוד,
לשיר בהתלהבות,
לחבק ולנשק את כל שהיה סביבם.
אפשר היה לחשוב שקיבלו את הדבר הכי משמעותי שפגשו בחייהם.
הגדולים, לעומת זאת,
הנהנו בראשם כמחוות הוקרה,
הכניסו את השטר בחזרה למעטפה,
נתנו לצחי שישמור וחזרו לעניינם.
הסתכלנו אחד על השני והעלינו חיוך על פנינו.
ראשית, אני מודה, הוקרנו את המקום הכלכלי בו אנו והילדים נמצאים,
מקום בו מתנת 200 ש”ח לילד היא דבר שבשגרה,
ואין הם רואים סיבה לחגוג או לעשות מזה עניין.
יחד עם זאת, תהינו על דור השפע של ילדינו.
העלנו לעצמנו שאלה להסתכלות על הבנתם את הערך של הסכום,
ורשמנו לעצמנו לזכור לקראת החגים הבאים לנהל את הסיטואציה בצורה שונה.
אבל מעבר לכל אלה,
לא יכולתי שלא לעשות הקבלה בין המקרה הזה לבין הדרך בה אנו מניעים אחרים לפעול,
בין אם זה ילדינו ובין אם זה העובדים בארגון שלנו.
הדרך הקלה ביותר להניע אנשים אחרים היא באמצעות הכסף,
אם תעשה כך וכך, תקבל תגמול כזה וכזה.
כאלו הן משכורת שלוש-עשרה, בונוסים, עמלות וכו’.
אבל נשאלת השאלה האם זוהי הדרך המיטבית להניע אנשים?
בהסתכלות שלי,
במקום להרעיף עליהם שטרות או שוברים,
שווה לעצור לרגע,
לברר איתם מהו החלום/הרצון אותו הם היו רוצים להגשים,
ולבדוק כיצד אפשר לעזור להם בזה.
מעבר להנעה המיידית שהשאלה הזו תגרום,
היא תייצר מערכת יחסים חמה וטובה יותר,
כזו שבה האדם שמולכם יבין כמה אכפת לכם ממנו,
כמה אכפת לכם מהחלומות שלו,
ובהתאמה,
רמת האיכפתיות שלו מכם תעלה,
הרצון שלו לתרום ולקדם אתכם תגדל
ואיתם כמובן המוטיבציה לפעול ולהוציא דברים לפועל תתעצם.
בנוסף, אם נסתכל לרגע גם בהיבט הכלכלי,
הרי שלעיתים “הגשמת חלום” כדוגמאת מגני ברכיים של דורה שעולים 20 ש”ח,
משיגים אפקט גדול יותר מעטפה ובה שטר של 200 ש”ח,
וכך מעבר למוטיבציה שגדלה ומערכת היחסים שהתחזקה,
אפשר אפילו לחסוך סכום לא מבוטל.
ולמי שהמילה “הגשמת חלום” נשמעת כדבר גדול ומאיים,
אפשר בהחלט לדבר גם על “חלומות קטנים” או רצונות או חשקים.
אפשר תמיד לשאול : “מה היית רוצה לקבל”, “במה היית רוצה להתחדש”,
“מה בא לך לחג/כבונוס על העבודה הנפלאה שעשית” וכו’.
דוגמאות ששמעתי מעובדים הן ארגז כלים חדש הביתה, סכין חדה למטבח,
סט מצעים חדש, לילה בצימר, לישון לילה שלם, ללכת לשיעורי ריקוד, ארוחה זוגית במסעדה וכו’
אני מזמינה אתכם לבדוק איך אתם מניעים אחרים לפעולה.
שאלו את עצמכם, האם שיטת הנעה זו עובדת לי?
האם אני מקבל את שיתוף הפעולה שרציתי?
ואת התוצאות שייחלתי להן?
והשאלה החשובה מכולן:
איזו מערכת יחסים הנעה זו מייצרת לי עם הצד שמולי?
אפשר להניע ע”י הפחדות ואיומים, אפשר גם ע”י תגמול כלכלי
כל אלה לטווח הקצר יכולים לעבוד,
אבל אפשר גם לבחור בדרך אחרת.
דרך שבה כל הצדדים יוצאים מורווחים עם חוויה עמוקה ובעלת משמעות לזמן ארוך הרבה יותר.
אשמח לקרוא מה אתם בוחרים לקחת מהמאמר
וכן שתלחצו על כפתור השיתוף כדי שגם אחרים יוכלו להנות ממנו
