חג סוכות.
טיילנו עם הילדים והיה ממש כייף.
באחד המקומות פגשתי זוג שאני מכירה ושאלתי לשלומם.
תשובתם הייתה – “סבבה”,
ובאותה נשימה אמרו:
“אבל רק המחשבה על החזרה לעבודה אחרי החגים מבאסת אותנו ממש. איזה מכה”.
במהלך היום, הסתובבתי עם התשובה שלהם בראש.
זה נכון!
המחשבה על החזרה לעבודה מהחופשה (ובעיקר למי שאינו נהנה במקום עבודתו)
אכן מבאסת.
יחד עם זאת, לא יכולתי שלא לחשוב על כך
שברמה הפיזית, הם כאן, מבלים עם הילדים
אבל ברמה המנטלית והרגשית,
הם נמצאים בזמן אחר ובמקום אחר.
הם קופצים במחשבותיהם שבוע קדימה, למקום עבודתם
ורגשותיהם מופעלים בהתאם.
התופעה הזו היא תופעה מוכרת וידועה.
אם תנסו בימים הקרובים לשים לזה לב,
תראו שרוב השעות, אנחנו עסוקים במחשבותינו או בעתיד (תכנונים, דאגות וכו’),
או בעבר (מה פספסתי, מה יכולתי לעשות אחרת, דאגות, זכרונות וכו’).
וכך במקום להנות מכוחו של הרגע הזה,
אנו לרוב מפילים לעצמנו את המוטיבציה מהעתיד לבוא.
באותו אחה”צ יצאנו עם הילדים לפארק.
מאיה ונועם בדיוק לומדים לרכב על האופניים,
ושניהם עוד בשלב החששות הראשוניים מהנפילה.
כך יוצא שמאיה, (לידה הלכתי בזמן שהיא רכבה),
בכל כמה שניות לחצה על הבלמים ועצרה את האופניים לגמרי.
גם כשכבר הייתה לה תנופה, והמלצתי לה שלא ללחוץ על הבלמים
כדי שהתנופה שלה תשמר ותאפשר לה את העליה ללא קושי,
היא עדיין לחצה ועצרה.
כך היא מצאה שלהתחיל בכל פעם מחדש, זה הרבה יותר קשה ומאתגר.
ובמיוחד בעליות.
המוטיבציה שלנו פועלת באותה צורה ממש.
כאשר המוטיבציה שלנו בתנופה, וזה לא משנה באיזה תחום בחיים,
היא תאפשר לנו “לעבור את העליות” ללא קושי.
אבל אם בכל פעם, נוריד/נעצור לעצמנו את המוטיבציה בגלל מחשבות כאלה ואחרות,
ההתחלה וההנעה מחדש יהיו הרבה יותר מאתגרות.
חופש עכשיו.
תהנו מזה!
עיזבו אתכם ממחשבות מבאסות על מה יהיה ברגע החזרה לעבודה ולשגרה
(אני מבטיחה שלקראת החזרה מהחגים אציע רעיונות ופתרונות להתמודדות).
נסו להקפיד במהלך היום, להנות מהמקום שבו אתם נמצאים באותו רגע,
מהאנשים הנפלאים איתם אתם מבלים,
מזמן האיכות איתם
ומכוחו של הרגע הזה!
וכשיבוא “רגע האמת”, רגע החזרה לעבודה,
מבטיחה שאהיה כאן עבורכם ויחד נעבור גם את ירידת המוטיבציה המקומית הזו.
אשמח לקרוא תגובות ושאלות שלכם כאן מתחת,
וכן שתשתפו לחבריכם
ולכל מי שה”באסה” מהחזרה לעבודה אחרי החגים כבר מעסיקה אותו
