מוזמנים להכיר את הספר החדש שלנו "החופש הכלכלי שלך"

אתר זה מוקדש לזכרו של אדם, חבר, בעל, מאהב, נשמתי התאומה

עמוס שוורץ

27/04/1971 – 08/02/2000

אין כמוך מי יודע זאת כמוני

קניון ברייס 2

לוויה - פברואר 2000

עמוס היקר והטוב לא איתנו

השקט והשלווה, טוב הלב והמקצועיות – כל אלה נגדעו עם מותו של עמוס ואין מנחם

עמוס הצטרף לסלקום לפני כ-4 שנים ומיד עמדנו על סגולותיו המיוחדות . איש יפה נפש, שבעזרתו הקמנו בצפון הארץ מערכת טכנית לתפארת שהיה גאה בה עמוס נתן מעצמו את הלב והנשמה. לא הרתיעה אותו עבודה עד השעות הקטנות של הלילה. המסירות שלו קנתה לו חוג נרחב של אנשי מקצוע שהעריכו מאוד את דעתו
והקידום היה עניין טבעי. רק לאחרונה קודם עמוס באישור הנהלת סלקום, לתפקיד הנדסאי בכיר באיזור הצפון. ידענו כי בתפקיד זה יבואו לידי ביטוי כל התכונות בהן ניחן עמוס, שנבחר להיות החונך והמדריך של כל הטכנאים באיזור הצפון
.בתפקיד זה מצא את מותו

אבל מעבר לכל עמוס היה אספן גדול של אנשים, שאהבו את אישיותו ואת מנהיגותו. לאורך כל הדרך המקצועית שלו ראה עמוס באהבת הזולת ערך עליון והשרה אווירת צוות, חברות אמיתית ואיכפתיות
לא קלים היו חיי עמוס, שאיבד את אביו בהיותו נער בר מצווה. בזכות האם ורד – אמא גיבורה של ממש, שנתנה לו כתף ויד ולב ונשמה – גדל עמוס וקיבל מטען גדול של ערכים ואהבה אותו יכל עם בגרותו לחלוק בנדיבות לסביבתו

עמוס סייע לכל מי שנזקק לסיוע. רבים פנו אליו וקיבלו תמיכה. לא פעם שמעו אותו חבריו אומר, כי עליו עוד לעבור בבית אמא כדי לתקן או לסדר משהו. ידי זהב היו לו ולב שנכון לבצע משימות במדויק ובזמן. כל משימה שהוטלה עליו – לא היה משהו קטן עליו או גדול עליו. כך בצניעות עשה כל מה שצריך

עמוס נתן לכולנו בחברה דוגמא אישית לשקט נפשי, ריכוז והתמודדות בוגרת עם בעיות .לב כולנו עם בני המשפחה: עם ורד האם, עם הרעייה הצעירה יונית ועם האחות דרור. אנחנו רוצים שתדעו, שאנו בסלקום יודעים, שהייתה לנו זכות גדולה לעבוד עם עמוס ואנו מודים לך עמוס על כל רגע מחייך שהיית עמנו
עמוס: היית איש טוב שהטיב עם אנשים. איש הגון
נזכור אותך עמוס תמיד כחבר נפלא. ואני מקווה שלא רק נזכור אותך אלא גם נלמד משהו ממעלותיך

עמוס – אהבנו אותך כל כך.
הייה שלום עמוס.

הוקרא ע”י סמנכ”ל סלקום ביום הלוויה

לוויה - פברואר 2000

עמוס
ביום חורפי, יום אפר סגרירי
.ועצוב
,רוח גלילית קרה מנשבת
.העין דומעת
.כה קשה להשלים, הלוואי לא היה זה אמיתי
,כל אוהבך, משפחתך כולנו כאן נוכחים
.באנו ללוותך למנוחת עולמים
,על גבעה נישאה, אדמת טרשים
.הצופה למרחקים בנוף קדומים
למול עמק יזרעאל והר תבור
.כשהרוח מנשבת בשדה הבור
,אתה שהיית רק בן עשרים ושמונה שנים
נטמן היום כאן תחת רגבי עפר קרים, קשים
ושפע של פרחים כה צבעוניים.
ביום ה’ , ד’ אדר א’ תש”ס, 10.2.2000
כאן התנפצו התקוות, נשתבשו החיים,
נותר רק חור שחור ולא כלום.
אתה שאהבת ונאהבת ע”י יונית אשתך,
ורד האם שכל כך גאה בך, דרור אחותך,
הסבתות, הדודות, וכל בני המשפחה,
חברים, מכרים. כה רבים, כה רבים.
היית רק בתחילת החיים
וכבר עברת קשיים כה רב.
השכלת להתגבר ולהתבגר לתפארהים,
עם אהבת חיים עזה
ונפש קסומה ועדינה.

ועתה,
נגזר עלינו להשלים
עמוס, אתה איננו לעולמים.
רק זכרונות עמנו נותרים,
לנחמה בימים הבאים.
אתה האהוב בליבנו תחייה,
דמותך תמיד אותנו תלווה.

ריקי מורטוב

אזכרת 30 יום - מרץ 2000

ציפור הנפש שלי
בתוך הגוף, עמוק עמוק , שוכנת לה הנפש”
איש עוד לא ראה אותה,
אבל כולם יודעים שהיא קיימת.
ועוד אף פעם,
אף פעם לא נולד אדם
שלא הייתה לו נפש.
כי הנפש נכנסת לתוכנו ברגע בו אנו נולדים
ואינה עוזבת אותנו –
אף לא פעם אחת –
כל עוד אנו חיים.
בדומה לאוויר, אותו נושם האדם
מרגע הולדתו
ועד לרגע מותו.”

עמוס – היית ולתמיד תישאר ציפור הנפש שלי.
נגעת בנפשם של כל המוני האנשים הנפלאים
שליוו אותך בדרכך האחרונה.

אני מאמינה, שבמעופך היום למעלה
אתה רואה כאן את כולנו –
ומאחל לכולם את כל הטוב שרק יוכלו להשיג.

מבחינתך, אנחנו אמורים היום לטייל בטבע,
להקשיב לציוץ הציפורים,
ולהרים כוסית לחיים.

בשמך היום, אני מודה לכולם,
ומבקשת מכל הנוכחים,
ומכל מי שזכה להכיר אותך
אפילו לרגע קצר,
להרים כוסית לזכרך,
כוסית של יין משובח,
ולהודות על כל האהבה לה הם זוכים.

אני אוהבת אותך ומתגעגעת.

אלף תשע מאות שלושים ושבעה ימים,
ועל הכול הייתי שוב חוזרת…

יונית

אזכרת שנה - פברואר 2001

עמוס ז”ל

(מתוך הספר פתוח סגור פתוח של יהודה עמיחי)
פתוח סגור פתוח. לפני שאדם נולד הכל פתוח ביקום בלעדיו”
.כשהוא חי הכל סגור בו בחייו. וכשהוא מת הכל שוב פתוח
.סגור פתוח זה כל האדם
איך עומדים בטקס זכרון? זקופים או כפופים, מתוחים כאוהל או ברישול של אבל , ראש מושפל כאשמים או ראש מורם בהפגנה נגד המוות, עיניים פעורות וקפואות כעיני מתים או עינים עצומות לראות כוכבים בפנים ?מה השעה הטובה לזכור
בצהרי היום כשצל מתארך כגעגועים שאין להם ראשית ולא
.”? תכלית כמו אלוהים

עמוס
אותיות הנשמה עפ”י המסורת נאמרות ליד כל קבר מבני ישראל. בשבילי אתה יחיד ומיוחד, לכן אקרא את אותיות הנשמה שלך כפי שהצטיירת ונשארת בליבי ובנשמתי

.ע – עגיל, עדליון, עדין, ענווה ועונג להיות בסביבתך
.וכעת עגום ועצוב
.עמית, עממי, עצמאי ,עמוד תווך למשפחה, עזרה בכל מצב וזמן
.עולם ומלואו

,מ – מבצע , מחלץ, מציל, מבשל מומחה, מבריק, מהימן, מוסר ומופת. מוצלח, מחובב, מחונך, מיטיב, מטייל, מלטף
.מרגיע, מסור, מתנה, משפחה

.ו – ותרן

.ס – סבלני, סדר, סעד, סעודה, ספיר

אזכור לנצח – נצחה

אזכרת שנה - פברואר 2001

עמוס.

.חלפה שנה ועוד 17 יום בלעדיך וזה קשה
.עמוס – ידיד נפש היית לי , אח ורע היית לכולם
כתפיים רחבות למשענת איתנה וחומה בצורה
.לב רחב והרבה נשמה
כל מי שרצה תמיכה סיוע ועזרה
קיבל זאת ביד רחבה תמיד עם חיוך עם הרבה סובלנות והבנה
.לידך כולנו הרגשנו בטוחים, מלוכדים
לאחר מותך הפכת למגדלור הבטיחות בחברה
כמגדלור המאיר ים בעת סערה

.עמוס – יהי זכרך ברוך
.תהי נשמתך צרורה בצרור החיים

דוד גרינוולד

אזכרת שנה - פברואר 2001

הלב נצבט ובגרון מחנק”
והדמעות יורדות להן כמו גשם
ולא רואים דבר מרוב אבק
.ומי יודע איך בכלל לגשת

רוחות קרות הביתה נכנסות
אמת מרה טופחת על פנינו
,ובאויר אמת קשה מנשוא
.וערפל בזוית עינינו

שרק נמצא כוחות להתגבר
שרק נמצא מילים בתוך האלם
המון מילים רוצות להיאמר
.וכל מילה בתוך דמעה נימהלת

כל כך קשה לכתוב דמעות
קשה לשאת את הדממה
כל כך קשה לשיר דמעות
“.ומי יתננו נחמה

.כשכותבים שיר, לרוב המנגינה לעולם נשארת
,אך כאן המנגינה נעלמת
מתגמדת לעומת עוצמת המילים המבטאות כל כך בחדות
,את ההרגשה שלנו, המשפחה והחברים
.שכל כך אוהבים וכל כך זוכרים
הכאב על האובדן ועל חסרונך באותם רגעים
,שאנחנו רוצים לחלוק עם האהובים עלינו
.לעולם לא יקהה

.אתה תמיד איתנו בליבנו, במחשבותינו
.לעולם לא נשכח ונאהב לעד

דליה פרץ

אזכרת שנה - פברואר 2001

עמוס שוורץ ז”ל שנה למותו

עברה שנה וכאילו זה קרה אתמול
השעות עברו הימים חלפו אבל הזיכרון נשאר…
עומדים פה היום הרבה חברים שלך
שליוו אותך במשך השנים בסלקום
אבל ישנם פה גם כאלה שלא הכירו אותך
אבל שמעו עליך ובאו לכאן היום.

בזמן שחלף לא שכחנו, לא הדחקנו לא הסתרנו
למדנו, חקרנו והפנמנו
בנינו מורשת, סיפרנו על הטרגדיה ועל הסכנה
ותמיד ולכולם סיפרנו עליך.
על האדם, על הטכנאי, על האנושיות ועל המקצועיות
שליוו אותך תמיד ובכל דבר שעשית.
נכון, הרבה דברים השתנו במשך השנה החולפת
התווספו טכנאים חדשים,
האיזור שלך עבר למשכן חדש בכרמיאל
ואנחנו ממשיכים לעבוד בימים ובלילות
לטפס, לתקן, לנסוע הרבה
ובעיקר לעבוד קשה.

פתחנו את קורס הטכנאים,
קורס שהיית שותף מרכזי בהכנתו.
חודש לפני האסון העברת לי את החוברת שכתבת
ערוכה וכתובה בדיוק ובסדר להם היית רגיל,
והיום היא חלק מרכזי בקורס שמכשיר טכנאים חדשים.

עמוס, אתה תמיד בליבנו ותמיד תהיה איתנו
בכל אירוע, בכל כינוס ובכל פעילות.
אנחנו זוכרים אותך ואוהבים אותך לעד.

כל חבריך מסלקום

מכתב מאמא ורד ליום הולדת 30

עמוס בני היקר
.אני כל כך מתגעגת אליך
נושאת אותך בליבי ובנישמתי כל יום
.כל שעה , כל שניה
מדי פעם אני מקשיבה לקולך
אשר במשיבון ומרגישה אותך קרוב אלי
.עד שנדמה לי שאני מחבקת אותך
,שלושים אביבים לא יהיו לך בן יקר
וזה כואב כואב נורא ולמרות זאת
ואולי דווקא בגלל זה, סמוך ליום הולדתך
,יוצאים אנו לטייל בטבע שכל כך אהבת
יוצאים כולם, המשפחה המורחבת עם צ’יפס
,החברים שלנו שהכירו אותך
.וחבריך מסלקום
כולנו מרגישים את נוכחותך – רק אי אפשר לחבק
.אי אפשר לגעת – ובכל זאת אתה איתנו
סוג של געגוע מהול בעצב ובכאב
.שלא מילה ולא דימעה אינן מספיקות כדי לתאר
,השנה טיילנו ביודפת
שמענו הסברים על ההתיישבות בגליל התחתון
.ועל תקופות קדומות
.התפעלנו מהנוף וחשבנו עליך, בן יקר
,המשכנו לבית הבד באבטליון
.שמענו הסברים על הפקת שמן זית, וקינחנו בגלידה
.סיימנו במקום מופלא שנקרא השביל אל הגבעה
,המקום הזה פותח ומתוחזק בידי איש בשם רמזי עריידה
שריתק אותנו בחוכמתו ובפילוסופיית החיים המנחה אותו.

.אוהבת ומתגעגעת – אמא

מאז גיל 18 החזיק עמוס בכרטיס תורם.
מיד לאחר היוודע דבר מותו, ביררה המשפחה האם אפשרי לתרום איברים.
גם לאחר המוות. האיברים שנתרמו היו 2 קרניות אשר הושתלו בגבר בן 40 ובנער בן 18.
כמו כן נתרמו רקמות עור ועצמות , ומסתמי לב . תרומה זו מצטרפת לבנק רקמות.

אגודת “אדי” נוסדה בשנת 1978 ע”י משפחת בן דרור לזכר בנם אהוד, שנפטר בתקופת ההמתנה לתרומת כליה. כיום, אגודת אדי היא חלק מהמרכז הלאומי להשתלות איברים.

באגודת אדי קיים מאגר מידע ממוחשב של כל אזרחי המדינה שהצהירו כי הם מוכנים לתרום איברים לאחר מותם, לצורך השתלה ועל מנת להציל חיים.

האגודה פועלת בשיתוף משרד הבריאות והמרכזים הרפואיים ברחבי הארץ במטרה להעניק חיים לחולים חשוכי מרפא הזקוקים להשתלות.

ההצטרפות לאגודה אינה כרוכה בתשלום. כל אזרח ישראלי מעל גיל 18 יכול להצטרף לאגודה.

עמוס אהב מאוד לצלם, בעיקר את הטבע שנהנה לטייל בו, אלה כמה מהתמונות שצילם:

למי שרוצה להכיר את האדם הנפלא שעמוס היה – מוזמן לצפות בסרט שעשינו לזכרו, גם זו סוג של מורשת.
את הסרט ערך בהמון רגישות, ערן קרקו, סרטים והפקות וידאו

לאחר מותו של עמוס ז"ל, יונית אישתו כתבה את הספר המרגש "העלמה נה והבור"

זהו ספר מתנה מרגש המשתף בדרך להתמודד עם משברים בחיים ואפילו לצמוח מהם. מטרתו לחזק את עצמנו ואת האהובים לנו בתקופות קשות, להתמודד עם הסביבה ועם הציפיות שלה מאיתנו, להתחיל מחדש על אף חווית אובדן, ובעיקר להבין שכל רגע בחיים הוא הזדמנות לצמיחה.
את ההרצאה “כלים אופטימיים לצמיחה” כתבה יונית בעקבות סיפור התמודדותה עם השכול.
כל אחת ואחד “סוחב” איתו בורות כאלה ואחרים, והשאלות החשובות הן כיצד אנו מתמודדים איתם, מה הם הדברים המאפשרים לנו להתעלות מעליהם? הייתכן שנצמח מהבור? 
קבלו מתנה - דו"ח 7 תובנות הבסיס שיעלו אתכם על הדרך לחופש כלכלי
דילוג לתוכן