זה כל כך כל כך טבעי ואנושי.

אחרי הקיץ הקשוח… מותר פשוט לנוח רגע ולמלא מצברים.

מציעה לך להציץ פנימה, ולבדוק מה מצב המצברים הפנימיים שלך?

האם את צריכה רגע של מנוחה והטענה? מה יכול להטעין אותך?

אם הדרך פתאום לא ברורה לך תזכרי

שכאשר הכיוון שאליו את הולכת לא ברור לך, כשאיבדת את המגדלור,

המוטיבציה אוטומטית יורדת.

זה כדי לשמור על אנרגיה במקום “לבזבז” אותה –

אם אני לא יודעת לאן אני נוסעת, למה לשרוף דלק בפול גז בניוטרל? …

לפעמים אנחנו מחכות שהמוטיבציה תגיע כדי להתחיל לפעול,

והיום כבר יודעים שהמוטיבציה נוצרת מעצם זה שאנחנו בתנועה…

ולכן ההמלצה שלי אליך:

1. תבחני מה מצב המצבר האישי שלך – אם את צריכה רגע של מנוחה והטענה – תרשי את זה לעצמך.

2. במידה ומרגישה כשירה לפעולה – התחילי לפעול בכיוון שחשבת עד עכשיו

שהוא הכיוון שלך ותראי מה קורה למוטיבציה:

אם היא נדלקת מחדש – מהמם.

אם היא מגמגמת – תבדקי איזה דיוק את מרגישה שאת צריכה כרגע.

אני מזכירה לך שאנחנו אנשים דינאמיים,

ובתקופה הלא פשוטה שאנחנו עוברים אנחנו משתנים כבני אדם,

משתנה תפיסת העולם שלנו,

ובהחלט ייתכן שבחודשים האחרונים משהו השתנה אצלך בפנים.

משהו נכבה או משהו נדלק, והלב שלך כנראה שמבקש איזשהו דיוק.

אז היי קשובה לו ותראי איזה מענה הוא מבקש.

3. אם התחלת לפעול והמוטיבציה לא שם,

עצרי לרגע ועשי חישוב מסלול מחדש. זה ממש בסדר.

את ראויה לצעוד בדרך שעושה לך הכי טוב על הלב,

בדרך שמביאה את המתנה שלך לעולם,

וככל הנראה שיש כרגע מתנה חדשה אצלך שמחכה לפרוץ החוצה