אחד הדברים שאני פחות אוהבת – זה שיכנוע.
אני מאמינה שאנשים צריכים לפעול
ממקום של בחירה שנכונה להם,
ולא ממקום שמישהו שכנע אותם.
כך למשל השבוע הלכתי עם מאיה למספרה.
הייתה לי הרגשה שהשיער שלה לא במצב מיטבי ושצריך לקצר קצוות,
והעדפתי שאיש מקצוע יסתכל על השיער וימליץ.
אחרי שהוא הסתכל, הוא אמר לי שאכן כדאי לקצר את השיער
מה שמאיה ממש לא רצתה,
אז ביקשתי ממנו שיסביר לנו למה בעצם קיצור השיער עוזר.
כשהוא סיים להסביר הוא ניגש רגע לטפל במשהו בצד השני של המספרה
ואני דיברתי עם מאיה.
ביררתי איתה אם היא הבינה את מה שהוא הסביר,
ואם ברור לה מה ההבדל בין להשאיר את השיער כמו שהוא
לבין לקצר אותו.
אז, אמרתי לה שמכאן – מרגע שהיא מבינה – זו בחירה רק שלה.
מאיה ענתה שהיא הבינה, ושלמרות שהיא ממש לא רוצה לקצר אותו
היא מבינה שזה הדבר הנכון ביותר לשיער שלה, ולכן בחרה להסתפר.
כשהוא חזר, שאלתי אותו אם יש לו זמן לספר אותה,
והוא שאל אם שכנעתי אותה להסתפר.
עניתי לו שאני לא מאמינה בשכנוע,
ושבסה”כ פרסתי בפני מאיה את החלופות, והיא בחרה.
ולמה אני מספרת לכם את זה?
כי גם בעשייה המקצועית שלי אני לא מאמינה בלשכנע.
אין לי שום מטרה לשכנע אנשים שכדאי להם לחיות חופש כלכלי
וגם שום רצון לשכנע אנשים שקיים דבר כזה הכנסות פאסיביות
ושהם יכולים לייצר כאלה,
שזה בסה”כ ענין של הרחבת התודעה,
למידת המנגנונים שמאפשרים את זה ויצירתיות.
וזה בהחלט אפשרי.
אני רואה את המקום שלי בעולם כמי שפורסת את האפשרות שאלה קיימים,
ויותר מזה, אפילו כמעוררת השראה, שלא רק שהם קיימים בתיאוריה,
אלא שאנחנו חיים אותם הלכה למעשה,
מלמדים אותם,
ומזמינים את מי שרק ייבחר ללמוד ולפעול איתנו.
מכאן אני מאמינה בזה שכל אדם יכול וצריך לבחור את מה שנכון עבורו –
ובמקרה הזה – חיים של חופש כלכלי – או חיי מירוץ עכברים.
ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור קצר מהעבר הרחוק שלי,
פעם, הייתה לי תפיסה שמה שאני לא רואה בעיניים לא באמת קיים.
התפיסה (השגויה) הזו, גרמה לזה
שאני לא אאמין בטיפולים אנרגטיים, ויותר מזה,
שאני אפילו לא אסכים להיות פתוחה לאופציה שקיים דבר כזה,
וכמובן גם לא אתנסה בזה באופן אישי כי “חבל על הזמן והכסף שלי”.
עד שיום אחד, מישהי שאני מאוד מעריכה ותופסת כ”אדם לוגי” כמוני,
אמרה לי שיש משהו, איזשהו טיפול אנרגטי, שאני חייבת להתנסות בו.
הייתי מאוד מופתעת מההמלצה שלה
כי ממש כמוני, היא לא האמינה שקיים מה שלא רואים בעיניים…
ההבדל בינינו היה אז, שהיא הייתה מוכנה *להיפתח לאופציה*.
ואני, עד אז, ממש לא.
אבל, הסקרנות הרגה אותי ?
ודווקא בגלל שזו הייתה היא, עם הרקע האקדמי הלוגי שלה,
החלטתי שבשם החוויה – אני מוכנה להתנסות.
כשיצאתי מאותו טיפול, הרגשתי ממש טמבלית.
זה היה עבורי שיעור מאוד חשוב,
בלא לפסול את מה שאני לא מכירה או לא מבינה בו.
למדתי אז – הרבה מעבר לזה שטיפולים אנרגטיים זה אחלה
(והיום, דרך אגב זה חלק מכלי השימור והשיפור האישיים שאני בוחרת לעצמי).
למדתי – לא להגיד לא ולא לפסול.
למדתי – שאם מישהו אומר על משהו שהוא קיים,
נכון, יש מצב שהוא עובד עלי,
או שאולי הוא חי באיזה סרט,
או אפילו פשוט שזה לא רלוונטי עבורי…
אבל באותה מידה, יש מצב שהוא צודק,
ושיש משהו שהוא מצליח לראות ואני *עדיין* לא.
ואם זה משהו שיכול לעניין אותי או לתרום לי ברמה האישית או העסקית,
עדיף לי לחקור ולהתנסות ואולי גם להתאכזב (מה שלפעמים קורה),
מאשר לפסול מראש ולעולם לא באמת לדעת.
לא פעם כשאני מספרת על ערוצי הכנסות פאסיביות,
יש אנשים שממש חשוב להם “לדייק” אותי,
ולהסביר ש*אין דבר כזה* ערוצים פאסיביים
או במילים אחרות שמה שאנחנו מדברים עליו זה ממש לא פסיבי.
אני כאמור, לא כאן כדי לשכנע. רק כדי לפרוס את האפשרויות.
והאפשרויות של הפסיבי הן רבות.
מי שאומר לכם שאין דבר כזה פסיבי –
כנראה שהוא מאלה שפוסלים מראש,
או אולי מאלה שניסו פעם-פעמיים-ואולי אפילו שלוש ולא בהכרח הצליחו
ולכן החליטו נחרצות שאין דבר כזה.
אתם יכולים לבחור להאמין להם, יש בזה משהו מאוד מגונן…
אבל, מה שבטוח זה שאם לא תתנסו בעצמכם,
אם לא תסכימו לפתוח את החשיבה לזה ש –
כן(!) יש דבר כזה חופש כלכלי,
וכן(!) יש דבר כזה הכנסות פסיביות –
ונכון, לא תמיד זה מצליח….
אבל – הרבה פעמים זה גם כן.
ואם תבחרו להישאר באיזור הזה של ה”בטוח לא קיים”,
בודאות לא תצליחו לייצר את הדבר הנפלא הזה בחיים שלכם.
וחבל…
#להיפתח_לעולם_חדש
בתמונה:
האיש האהוב שלי שהסכים להסתקרן איתי, לחקור ולהתנסות
בעולמות האלה שנקראים הכנסות פסיביות וחופש כלכלי,
והיום חי איתי את הקסם הזה,
וממשיך לחקור אותו ולהתנסות בו עוד ועוד
