את התגובה הזו ששמתי כתמונה כתבה לי פתאום היום מישהי

על פוסט מלפני חודשיים שבו פרסמתי כנס שהשתתפתי בו

והעברתי בו הרצאה על הנושא של חופש כלכלי.

וכן, אני יודעת שחופש כלכלי זה נושא שלא יורד לכולם בגרון,

ואני יודעת שלא כולם מאמינים, ויש את אלה שחושדים,

וזה בסדר גמור.

אני לא פה בשביל מי שלא בשל או לא מתעניין בעולמות התוכן שאני מביאה.

אבל מפה ועד לכתוב *שקרים* בפומבי,

מפה ועד להמציא דברים שמעולם לא אמרתי…

והחמור ביותר בעיני – מפה ועד לכתוב משפט כמו:

“הבנתי שנשארת עם קצבאות של אלמנה ויתומי צה”ל

ויכולת לעשות מה שאת רוצה…” – זה כבר חצה בעיני גבול.

במיוחד בתקופה שאנחנו חיים בה,

שיש כל כך הרבה אנשים שאיבדו את האהובים שלהם במלחמה

וקיבלו את הטייטל הלא משמח (בלשון המעטה) של “משפחה שכולה”

לכתוב כזה משפט – הקפיץ לי את הפיוז,

ואני בטוחה שאני לא צריכה לעשות פה רשימה ארוכה של כל הדברים

שאלמנות ויתומי צה”ל כבר לא יוכלו לעשות.

כל מי שיש לו טיפה שכל בראש – יכול להבין לבד.

יש דברים שאני לא מאחלת גם לא לגרוע בשונאיי

העיקרי שבהם, זה שלא ידפקו להם בדלת….

תאמיני לי גברת, הכסף שמגיע עם הטייטל ממש לא שווה את הדפיקה.

*בוחרת שלא לעשות לה שיימינג.

*בחרתי גם לחסום אותה. לא רוצה אותה במרחב שלי.