יומן מסע, 4.4.19,
44 שנים, חודשיים ו 5 ימים מאז שיצאתי למסע
ואתמול בשעה 17:00, אניית האם (זו אני)
נחתה בכוכב לכת חדש ומגניב
זה היה מסע של גילוי, לחקור עולמות אחרים ושונים
להכיר חיים חדשים, תרבויות חדשות,
להגיע באומץ למקומות שאחרים עוד לא הגיעו אליהם… 🙂
בכוכב הזה (נקרא לו לשם הדיוק בעובדות מתחם WeWork בת”א)
פגשנו את אותם “אחרים”.
הם זזו ממקום למקום בזריזות מלאת שמחה,
השפה בה דיברו נשמעה לפרקים כמו העברית שאני מכירה
ובו זמנית הייתה גם שונה לחלוטין.
הם היו מאובזרים במיני מצלמות ומכשירים אלקטרונים
שכאילו היו כבר חלק מהגוף הצעיר שלהם
איתם הם תיעדו, ושיתפו לעולם בלייב על החוויה שעברו.
הם היו מאירי פנים, מדליקים, מסקרנים, בגובה העיניים
ובעיקר מפתיעים ברמות התשוקה שבערה בהם,
ברצון שלהם לשנות את העולם למקום יפה יותר,
אוהב יותר, חברתי יותר, מחבק יותר.
הם היו אינטיליגנטים, חכמים, מתוחכמים,
ופעם בכמה שניות בחיי שתהיתי
האם זה אמיתי,
האם אלה שדיברתי איתם הם אכן בני עשרה
או שמא זה רק הגוף שנמצא בגיל הזה,
כי התובנות, חוכמת החיים, הדברים האינטיליגנטים שאמרו
וגם הסיפורים על מה שכבר הספיקו לעשות ולחוות בחייהם,
(וכמובן גם לצלם ולספר עליהם ברשתות)
נשמעו כמו של בני 200 מכובדים.
כל זה קרה כשהגעתי לכנס דור ה- Z.
למי שלא מכיר את המונח,
מדובר על הדור הצעיר שנולד בין השנים 1995-2010
את הכנס הגאוני הזה יזמו בשיתוף פעולה מקסים
עדי ארקליס, נעה הילזנראט וירין יחזקאל
המוטו שלו היה – אל תדברו עלינו – דברו איתנו.
מתוך הבנה שהם אלה שעומדים לכבוש את השווקים כקהל היעד,
ולהיות אנשי התעסוקה של העולם החדש
זה בדיוק מה שבאתי לעשות – להקשיב להם.
כמי שהוציאה את סדרת יזמות וכסף לילדים סקרנים
שמלמדת יזמות, כסף ויצירתיות ילדים בגילאי 7-12,
סקרן אותי לפגוש את היזמים הקצת יותר בוגרים פנים אל פנים,
לשמוע אותם
ואת סיפורי חוויות היזמות שלהם שהתחילו בגיל צעיר
והאמת, גם לשמוע על החוויה שלהם מהעיניים של האמהות והאבות.
כי אם היה משהו מטורף לחוות אתמול באולם
זה את פער הדורות.
השניות הראשונות של הרצאת הפתיחה המצוינת נעה
המחישו את זה נפלא,
כשהיא השמיעה סאונד של… פקס…
בשלב הזה,
לספינות האם שבינינו נמרח חיוך מתקתק ונוסטלגי על הפנים
ואילו להם,
נמרחו פרצופים מוזרים ותמהים על הרעש הנוראי שהופעל באולם.
וכך זה היה לאורך כל היום,
כשמילים מסוימות והתנהלות כזו או אחרת
הייתה ברורה לדור אחד,
הדור האחר – נשאר בשוק או לחלופין חייך בנבוכות.
כך למשל,
כשהם דיברו על “הרבה שנות ניסיון”
חייכו ספינות האם בשאלה –
“איך הרבה…? אם כולה אתם בני עשרה? :)”
החוויה הזו הייתה מסע אנטרופולוגי מרתק ומלהיב בעיני,
ומה שהכי אהבתי שם,
מעבר לתשוקה ולעולם הנפלא שאנחנו, ספינות האם פגשנו,
זה שעם כל החיוכים, הנבוכות והפערים
הייתה שם המון פתיחות בין דורית מקסימה,
רצון להכיר ולהתחבר,
וחיבוק הדדי מאוד גדול!
בסופו של דבר – לא היה שם “הם” ו”אנחנו”
אלא רק כולנו אחד גדול!
(הרגשה מאוד נעימה
בטח ובטח בצאת יום פוליטי שהרגיש כל כך אחרת….)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יש לי עוד מלא מה לכתוב על מה שהיה שם אתמול…
וגם שמתי בפייסבוק שלי פוסט נפרד
על החבר’ה המדליקים שפגשתי שם
מוזמנים לקרוא ולהכיר אותם.
יש המון מה לפרגן להם
והתחשק לי לספר לעולם על העשייה היצירתית שלהם.
היו שם יזמויות מטורפות ומדליקות
ועם זאת גם כאלה שכל ילד וילדה יכולים להתחבר אליהן.
שזה מבחינתי המסר שלי להיום – יזמות ילדים זה כאן ועכשיו
ואפשרי לכל ילד לחוות את העולם המרגש והמשמח הזה.
